רחל פרידסון
התיצבתי בזמן להשתלמות שתוכננה עם ניר אורטל בשישי (13.11.15). ראש חדש ויום יפה בחוץ.
הגעתי לדלת הסגורה של המרכז הבין תרבותי (אין תה … מילא ,יפה בחוץ) הסתובבתי בהר קצת וחפשתי משתלמים ואין … טעיתי ביום של ההשתמות והקדמתי בשבוע. הזדמנות פז לסיור עצמאי בהר.
הלכתי לכיוון קבר דוד וראיתי קבוצה של אנשים מבוגרים יוצאת ממתחם הקבר לכיוון הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. כדי להגיע לשם היה עליהם לרדת גרם מדרגות העגולות ושמתי לב לכך שאין מעקה לצד המדרגות. האנשים המבוגרים ירדו במדרגות באיטיות ובחשש בעודם נעזרים בכל מי ומה שסביבם, כולל העציצים.
אולי אפשר לעשות משהו בנידון ?
בקבר דוד פגשתי בשרה ושוחחתי איתה מעט. שרה מגיעה בקביעות לאמירת תהילים, בכניסה לקבר “ריתקה” אותי לכניסה הרבה זמן וזה אפשר לי להתרשם ממספר המבקרים והמגוון האנושי והדתי של הקבוצות. כמעט כולם תיירים נוצרים ומוסלמים.
חסידי ברסלב שהגיעו לאמירת כל התהילים עד הצהרים, שרו מדי פעם מזמורים שלמים, היה נעים מאד לאוזן ובטוח תרם לחוויה של התיירים.
בכניסה למתחם המקורה שוחחתי עם השומר – משה, והוא הכיר לי את שרגא – חסיד שמסתובב במקום ובין השאר מחפש יהודים בין קבוצות התיירים ועוזר להם להניח תפילין.
האם זה מחרב שמישהו היסב לסביל עם הוספת הברז? ותרמיל הפגז שהוסב לעציץ הוצב מתחת לברז שלא עובד על מנת להשקות צמח מפלסטיק? ה”מיצג” הזה עורר בי תחושה לא נוחה. מן הראוי לדאוג במכבדת יותר למחרב עתיק.
בכל מקרה הייתי רוצה להבין מה זה? וממתי זה שם? ומה קרה לו במשך הזמן?
לא וויתרתי על התצפית מהגג (ליד חדר הנשיא), אותה אני זוכרת מטיול בית ספר לירושלים בכתה ד’ לפני 1967.
משם שמתי פעמיי הביתה, אך כשעברתי ליד הדורמיציון התפתתי להכנס, ראתי את הקפיטריה הנחמדה שלהם וישבתי בשולחן בחוץ לדבר עם השוטרים שהיו בסיור, האחד דרוזי והשני מוסלמי ואתם גדעון הקב”ט של הדורמיציון, יווני-אורתודוכסי מנצרת (אני הייתי על תקן יהודיה).
דברנו על המצב הבטחוני, ועל כמה השקט והשלום נחוץ, ועד כמה השלום אפשרי בין אנשים כמונו זה אפשרי, אך יש אנשים בעיר ובהר ציון שלא רוצים לחיות בשלום. הם רוצים לגמור המשמרת בשלום וללכת הביתה. אני דווקא הייתי אופטימית.
הצטערתי שלא יכולתי להענות להזמנת השוטרים להמשך הסיור שלהם, השארתי משהו לפעם הבאה ורצתי הביתה לבשל לשבת.
הדרך הביתה דרך מרכז בגין זמנה לי מבט שטוף שמש על ההר ועל הפסוק בפסל “וכיתתו” של יגאל תומרקין. לו יהי!
השאר תגובה