חדר הסעודה האחרונה

חדר הסעודה האחרונה 2016-12-24T22:18:12+00:00

(לטינית – קנקולום)

 

ערב חג הפסח נערכו ישוע ותלמידיו לקראת ארוחת החג.

13 הוּא שָׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו בְּאָמְרוֹ לָהֶם: “לְכוּ הָעִירָה וְיִפְגֹּשׁ אֶתְכֶם אִישׁ נוֹשֵׂא כַּד מַיִם. לְכוּ אַחֲרָיו, 14 וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִכָּנֵס אֵלָיו אִמְרוּ לְבַעַל הַבַּיִת, ‘כֹּה אָמַר רַבֵּנוּ: אֵיפֹה חַדְרִי אֲשֶׁר אֹכַל בּוֹ אֶת הַפֶּסַח עִם תַּלְמִידַי?’ 15 אוֹתוֹ אִישׁ יַרְאֶה לָכֶם עֲלִיָּה גְּדוֹלָה מֻצַּעַת וּמְסֻדֶּרֶת; שָׁם תָּכִינוּ לָנוּ.”

16 יָצְאוּ תַּלְמִידָיו וּבָאוּ הָעִירָה. הֵם מָצְאוּ הַכֹּל כְּפִי שֶׁאָמַר לָהֶם וְהֵכִינוּ אֶת הַפֶּסַח.

מרקוס פרק יד.

 

ישוע ותלמידיו הגיעו מהגליל ולא היה להם מקום בו יוכלו לקיים את סעודת הפסח. ישוע שלח את תלמידיו למצוא איש נושא כד מים שיארח אותם לארוחת החג. ייתכן שיש כאן רמז לאדם מקהילת האיסיים – כת יהודית סגפנית משלהי ימי הבית השני. עדויות ארכיאולוגיות שנמצאו במורדות המערביים של הר ציון מצביעים על היתכנות שבאזור הר ציון התגוררו בני הכת הזאת בתקופתו של ישוע.

התלמידים מצאו את האדם כפי שישוע חזה, והוא הוביל אותם לעליית גג צנועה שבה התקיימה סעודת הפסח – הסעודה האחרונה של ישוע עם תלמידיו. קיים ויכוח בין הקהילות הנוצריות השונות האם מדובר בסדר הפסח עצמו או בערב שלפני הפסח. בכל מקרה, כולם מסכימים שזו היתה סעודתו האחרונה של ישוע, ורוב העדות הנוצריות מקבלות את הקביעה שהיא התקיימה בהר ציון .

22 כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרַַךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: “קְחוּ, זֶה גּוּפִי.” 23 לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרַךְ וְנָתַן לָהֶם וְכֻלָּם שָׁתוּ מִמֶּנָּה. 24 אָמַר לָהֶם: “זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים. 25 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁתֵּהוּ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים.”

מרקוס פרק יד

מידי שבוע ביום ראשון בכל הכנסיות ברחבי העולם מתקיים טקס האוכריסטה בו המאמינים הנוצריים אוכלים לחם ויין המשולים לדמו ולבשרו של ישוע.

חמישים יום לאחר הצליבה התכנסו 12 השליחים באותו מקום שבו התקיימה סעודת הפסח, לחגוג את חג השבועות, מועד העליה לרגל הבא אחרי פסח, אלא שהפעם היו השליחים ללא מנהיגם ורבם, ישוע.

1 בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. 2 פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. 3 אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. 4 וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר.

5 בִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם. 6 כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה הִתְקַהֲלוּ עַם רַב וְכֻלָּם נָבוֹכוּ, שֶׁכֵּן כָּל אִישׁ שָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפָתוֹ שֶׁלּוֹ. 7 הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן וּפְלִיאָה וְאָמְרוּ: “הֲרֵי כָּל הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה גְּלִילִיִּים, 8 וְאֵיךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹמֵעַ בִּשְׂפַת מוֹלַדְתּוֹ? 9 פַּרְתִּים אֲנַחְנוּ וּמָדִים, עֵילָמִים וְתוֹשָׁבֵי אֲרַם נַהֲרַיִם, תּוֹשָׁבֵי יְהוּדָה וְקַפָּדוֹקְיָה וּפוֹנְטוֹס וְאַסְיָה, 10 פְרִיגְיָה וְפַּמְפִילְיָה, מִצְרַיִם וּמְחוֹזוֹת לוּב הַסְּמוּכִים לְקִירֶנְיָה, תּוֹשָׁבֵי רוֹמָא הַמִּתְגּוֹרְרִים כָּאן, 11 יְהוּדִים וְגֵרִים, כְּרֵתִיִּים וְעַרְבִים – וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָם מְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹתֵינוּ אֶת גְּדֻלּוֹת הָאֱלֹהִים!”

מעשי השליחים פרק ב’

הברית החדשה מתארת מעשה ניסי שקרה אף הוא על פי המסורת בחדר הסעודה האחרונה: רוח הקודש ירדה על השליחים של ישוע והם התחילו לדבר בלשונות כדי להפיץ את תורתו של ישוע. השליחים היו אנשים פשוטים שלא זכו לחינוך גבוה, ולא אמורים היו להכיר ולדבר שפות זרות. מבחינת הנוצרים המאמינים מעשה זה המתואר בברית החדשה הוא לידת הכנסייה והפיכת תורתו של ישוע לתורה אוניברסלית. לכן, חוגגים הנוצרים בכל שנה את חג הפנטקוסט – חג החמישים, החל חמישים יום אחרי חג הפסחא המציין את תחיית ישוע.

לפי המסורת הנוצרית שני האירועים הללו – הסעודה האחרונה וירידת רוח הקודש על השליחים התקיימו בהר ציון, במקום שבו נמצא היום חדר הסעודה האחרונה . בכנסיות המודרניות הנמצאות היום על הר ציון מודגשים שני האירועים הללו.

הפולחן הנוצרי בהר ציון היה קיים, לפי עדותו של הבישוף אפיפניוס, כבר באמצע המאה השנייה לספירה.

בסוף המאה הרביעית נבנתה על הר ציון כנסייה גדולה בשם “הגייה ציון” – ציון הקדושה. כנסייה זאת נתנה להר ציון את שמו, בו אנחנו משתמשים עד היום. בתוך הגייה ציון ציינו הנוצרים הביזנטיים את חדר הסעודה האחרונה ואת מקום ירידת רוח הקודש על השליחים. כנסייה זו נהרסה בתקופה המוסלמית הקדומה.

בתקופה הצלבנית נבנתה על הר ציון כנסייה נוספת בשם “גבירתנו של הר ציון”. כנסייה זו נהרסה אף היא על ידי המוסלמים.

בשנת 1335 נזירי המסדר הפרנציסקני רכשו את המקום, שיפצו אותו מהריסותיו, ועיצבו אותו בצורתו המוכרת לנו כיום. הסגנון האדריכלי של חדר הסעודה האחרונה הוא סגנון צלבני מובהק, עם קמרונות צולבים מחודדים, קלויסטר במבואה ועוד. יש חוקרים הסוברים כי המבנה הנוכחי נבנה כבר בתקופה הצלבנית, ולא מאוחר יותר על ידי הפרנציסקנים.

אולם הפרנציסקנים לא הצליחו להחזיק במקום זמן רב. כמאה שנה לאחר השיפוץ הפרנציסקני, עקב סכסוך יהודי-נוצרי, מבנה קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה, על שתי קומותיו, עבר לידיים מוסלמיות והפך למסגד.

עבור המוסלמים, דוד וישוע שניהם הם נביאים שקדמו לנביא מוחמד, ושניהם מוזכרים בקוראן. על כן המקום קדוש לאסלאם כשם שהוא קדוש בנצרות וביהדות.

המוסלמים הוסיפו בחדר הסעודה האחרונה את המחרב – גומחת תפילה המסמנת את כיוון התפילה כלפי מכה, בנו מינרט בראש הבניין וכן הוסיפו חלונות מעוטרים וכתובת מתוך סורה צ

“דוד, שמנוך מחליף בארץ: שפוט בצדק בין האנשים ואל תנהה אחר משוגות לבך, פן יתעוך מנתיב האלוהים. לתועים מנתיב אלוהים צפוי עונש קשה כי שכחו את יום החשבון”.

[סורה (38): צ., פסוק 26]

20150916_105649

המחרב המעוטר שנמצא היום בחדר הסעודה האחרונה הוא מודרני יחסית.

IMG_2178

על הקיר המזרחי של חדר הסעודה האחרונה חקוקה כתובת מראשית התקופה העות’מאנית בה כתובה פקודה המצווה על הפיכת המקום למסגד:

בשם אללה הרחמן והרחום!
ציווה על טיהור המקום הזה ועל ניקויו מעובדי האלילים ועל הפיכתו למסגד שייזכר בו שם אללה, סולטאן הברואים, מגן דת האסלאם משרת הבית הקדוש (במַכַּה)
מטפח הצדק והבטחון, הסולטאן בן הסולטאן סולימאן בן עות’מאן יחזק אללה את האסלאם בימיו!
על ידי אדוננו שייח’ השייח’ים שמס א-דין מוחמד אל-עג’מי המטיף. יגמול לו אללה את מעשי ידיו הטובים וירחם את יולדיו!
בתאריך יום חמישי, ראשית רביע הראשון, שנת שלושים ותשע מאות (8 בינואר 1524). השבח לאללה לבדו!

IMG_2382

בראשית התקופה העות’מאנית, במאה ה-16, ניהול ההקדש ושמירת המקום הקדוש הופקדה בידי משפחת דג’אני. חדר הסעודה האחרונה, כחלק ממתחם הר ציון כולו, היה בבעלות המשפחה עד 1948, אז כבשה מדינת ישראל את הר ציון והמתחם הוכנס תחת הריבונות של מדינת ישראל.

במשך שנות השלטון המוסלמי לא הורשו נוצרים או יהודים להיכנס לחדר הסעודה האחרונה ולקבר דוד. בתקופה הבריטית הוסכם סטטוס-קוו לפיו נוצרים ויהודים יורשו להכנס למתחם ונוצרים יורשו להתפלל בחדר הסעודה האחרונה בחמישה מועדים מוסכמים, אשר רובם קשורים לחג הפנטקוסט בו מציינים הנוצרים את ירידת רוח הקודש על השליחים.

מדינת ישראל אמצה הסטטוס-קוו מהתקופה הבריטית לגבי חדר הסעודה האחרונה. כיום, מבקרים נוצריים יכולים להכנס לחדר הסעודה האחרונה אך תפילה משותפת וקיום טקסים דתיים מאושרים רק במועדים שנקבעו בסטטוס קוו.

חל איסור לשוות למקום מראה נוצרי ולהכניס לתוכו סממנים נוצריים.

????

כיום בחדר הסעודה האחרונה נותרו סממנים נוצריים מועטים ומרומזים בלבד:

עמוד צלבני עם תבליט בצורת שקנאי:  השקנאי נחשב לסמל נוצרי, כיוון שגוזלי השקנאי אוכלים מתוך שק בתחתית המקור של אמם, לאחר שאימם עיכלה את האוכל עבורם. התנהגות זו הזכירה לנוצרים את ישוע – שנתן לתלמידיו לאכול את הלחם המשול לבשרו.

IMG_2183

 

עיטור בצורת שה בהצטלבות הקשתות על התקרה: ישוע משול לשה האל. הקורבן התמים המכפר על חטאי האנושות.

IMG_2181

פסל עץ הזית: נתרם על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השישי בשנת 2000. הפסל מציג גזע עץ שמתוכו מתפצלים שלושה ענפים. זהו אזכור לשילוש הקדוש ואולי גם לשלוש הדתות המונתאיסטיות שיצאו מזרע אברהם: יהדות, נצרות ואסלאם, המקדשות שלושתן את המתחם. למרגלות עץ הזית מפוסלים גבעולי חיטה וענפי גפן – אזכור ללחם וליין, בשרו ודמו של ישוע.

IMG_2175

בצדו המזרחי של החדר מדרגות מובילות לחדר אשר ברוב ימות השנה סגור למבקרים. בחדר זה מציינים את ירידת רוח הקודש על השליחים. חדר זה נקרא גם “קבר דוד המזוייף” שכן עד לפני 1948 המוסלמים הציגו ליהודים המבקרים את המקום הזה בתור קבר דוד כדי למנוע מהם להכנס לקבר דוד האמיתי שנמצא בקומה התחתונה.

 

חדר הסעודה האחרונה פתוח מידי יום בין השעות 8:00 ל 18:00 למעט יום כיפור.

שירותים בחינם נמצאים במתחם קבר דוד.