אברהם יוסקוביץ, אליענה קיסנר, קייטי פוטר
התחלנו את הביקור שלנו היום במגרש החניה של המרכז הבין תרבותי לירושלים. מבטינו נתקל בשלט שלא שמנו לב אליו בעבר שמציין בור מים / אוצר ומכוסה בנייר מתקלף. האם זהו ציון של בור מים ישן? או של אותם מקוואות שהתגלו כאן מימי הבית השני? מעניין מי שם את השלט ומתי? לפי המראה שלו הוא נראה לא מאוד ישן אך גם לא חדש.
בגן היווני פגשנו את מוני, החצרן של הסמינר היווני. היום הוא סיפר לנו סיפור מצחיק על משפחתו, משפחת שאמה, שהגיעה לראשונה לחיפה בצפון מבלי לדעת עברית:
״בני דודים שלי מכפר בצפון הארץ ושם המשפחה שלהם ״שמה״ (משמעות בערבית היא ׳צפון׳). ב1952, הם יצאו מהכפר לחפש ולקבל אישור לעבודה בבניה בחיפה. הם לא דברו עברית בכלל. כשהם נכנסו לאיזשהו מסעדה בחיפה, המלצר אמר להם בעברית ׳שלום! אתם שמה׳. בני דודים ענו לו ׳ממזר! אתה כבר יודע שם המשפחה שלנו??!!״
המשכנו לכיוון הדורמיציון וירדנו לקריפטה שמציינת את מקום תרדמתה הנצחית של מרים אם ישוע.
כבכל יום האתר היה מלא מתפללים בני לאומים שונים. היום שמנו לב לקבוצה הונגרית שהביאה איתה זר מעוטר צבעי הונגריה והציבה אותו על המזבח שנתרם על ידי הונגריה. 
בנוסף ראינו נוצרי אריתראי מתפלל בקריפטה, ובמהלך התפילה שלו תנועותיו הזכירו לנו הן מתפלל יהודי בעת תפילת “עמידה” והן מתפלל מוסלמי בעת “צלאה”.
משם ירדנו על בית הקברות הלטיני. בשער הכניסה פגשנו את אמג’ד – השומר המוסלמי של בית הקברות. אמג’ד מתגורר בסילוואן / עיר דוד (הוא השתמש בשני השמות). הוא שוחח איתנו על המתיחות הקיימת בין מוסלמים לנוצרים בירושלים ותיאר אותה כקשה אף יותר מהמתיחות בין יהודים לערבים. לאמג’ד יש בת בשם אלה והוא מתכנן לשלוח אותה לבית הספר הדו-לשוני כשתגדל.
אמג’ד שלח אותנו לקברו של שינדלר, אולי הקבר המפורסם ביותר על הר ציון ואתר עליה לרגל קטן בפני עצמו.
בדרכינו חזרה התרשמנו מריבוי השפות על המצבות בבית הקברות: אנגלית, ספרדית, איטלקית, פולנית, עברית וערבית. לפעמים על מצבה אחת חקוקות כתובות בשתי שפות או יותר.
הופתענו לראות שעל חלק מהקברים הנוצריים מונחות אבנים – מנהג יהודי במקורו.
גם בתי הקברות מעידים על רב התרבותיות הירושלמית האופיינית.
השאר תגובה