דורמיציון – כנסייה ומנזר

דורמיציון – כנסייה ומנזר 2016-12-24T22:15:41+00:00

כנסיית הדומיציון היא המבנה הגדול והבולט ביותר בהר ציון. כיפתה האפורה והמחודדת ומגדל הפעמונים המעוטר בשעונים נראים למרחוק והפכו זה מכבר לסימן ההיכר החזותי של הר ציון. שם הכנסיה השם נובע מהמילה הלטינית דורמיציון (dormitio) שפירושו “שינה” או “תרדמה”, המסורת הנוצרית גורסת כי במקום הזה הלכה לעולמה מרים אם ישוע – כלומר שקעה בתרדמת עולמים. יש הטועים לחשוב ששם הכנסייה דורמיציון קשור במיקומה על הר ציון, אולם זהו צירוף מקרים בלבד. שמה הרשמי של הקהילה הוא Abbey of Hagia Maria Sion. זוהי קהילה של נזירים בנדיקטינים הפועלים במקום במסגרת “האגודה הגרמנית של ארץ הקודש”.

הכנסייה הנוכחית ניצבת על שרידים של כנסייה צלבנית מימי הביניים אשר בעצמה נבנתה על שרידים של כנסייה ביזנטית קדומה יותר בשם ‘ציון הקדושה’ (האגיה ציון, Hagia Sion), המתוארכת לסוף המאה הרביעית. עובדה זו מצביעה על כך שהזיקה הנוצרית להר ציון היא בת למעלה מאלף וחמש מאות שנים. כיום שרידי הכנסיות העתיקות משולבים במבנה המודרני של הדורמיציון – עדות להמשכיות של הנוכחות הנוצרית במקום.

הכנסייה יושבת על קרקע שעברה לבעלות גרמניה בשלהי המאה ה19. בין אם שטח הכנסיה עבר לידי הקיסר הגרמני וילהלם השני כמתנה מהסולטאן העות’מאני עבדול חמיד השני, בעת ביקורו המפורסם של הראשון בארץ הקודש ב-1898, ובין אם החלקה נקנתה ב-1891 על ידי סגן הקונסול הגרמני, ניתן לקבוע בוודאות שהגרמנים הקתולים הם הבעלים החוקיים של שטח הכנסייה. בכל אופן, בעקבות ביקרו בארץ החליט הקיסר וילהלם השני להקים במקום כנסייה ומזנר לשירות עולי הרגל הגרמנים, החלטה אשר נבעה אולי גם ממניעים פוליטיים, ואשר שינתה לתמיד את קו הרקיע של ירושלים.

מגדל הפעמונים של הכנסייה בנוי בנפרד מהמבנה המרכזי בשביל למנוע ממנו להטיל צל על המסגד הסמוך – מקאם נבי דאוד אשר פעל במקום עד מלחמת העצמאות בבעלות משפחת דג’אני המוסלמית – במקום בו כיום פועלים בית הכנסת בקבר דוד וחדר הסעודה האחרונה. במרומי המגדל ניצב תרנגול נחושת, זכר לקריאת התרנגול הנזכרת בברית החדשה בבשורה על פי לוקס. על פי המסורת הנוצרית אירוע זה התרחש בקרבת מקום ואף מוקדשת לו כנסייה אחרת בשיפולי הר ציון – כנסיית פטרוס אין גליקנטו.

מבחינה אדריכלית מבנה הכנסייה מאפיל על סביבתו ונחשב לחריג בגודלו. אבן הפינה לכנסייה הונחה בטקס חגיגי ב-7 באוקטובר 1900. תכנון המבנה ובנייתו הופקדו בידי האריכל הגרמני הנודע היינריך רנרד (Heinrich Renard). ראשוני הנזירים הגיעו מגרמניה ב-1906, והכנסייה עצמה נחנכה באפריל 1910 בטקס חגיגי. במלחמת העצמאות ניזוקה הכנסייה מהקרבות עזים שהתחוללו בהר ציון בין צה”ל לחיילי הלגיון הירדני. בהמשך שימש מגדל הפעמונים את צה”ל כנקודת תצפית עד מלחמת ששת הימים.

מאז שנות השבעים פועל בסמוך למנזר סמינר אקומני תאולוגי לסטודנטים גרמנים; בכנסייה נערכים קונצרטים של מוזיקה קלאסית והנזירים אף מעניקים אחת לשנתיים את “פרס הר ציון” לדמויות הפועלות למען אחווה ושלום בין העמים.

כנסיית הדורמיציון בנויה בסגנון רומנסקי כמקובל במחוז הריין בגרמניה, במיזוג עם אלמנטים מהאדריכלות המקומית כמו חיפוי האבן הירושלמית. הכנסייה בנויה כמבנה הרכזי – רוטונדה –בקוטר של כ-15 מטר, אשר בהיקפה קבועות מספר קפלות. במרכזו מתנשא המבנה לגובה של 34 מטר, רצפת החלל המרכזי מעוטרת בפסיפס אשר במרכזו שלושה עיגולים משולבים – סמל השילוש הקדוש הנוצרי, סביבם סימני גלגל המזלות וכתובת מספר משלי. מעל לחלל המרכזי ניצב העוגב ומתחתיו, דרך גרמי מדרגות מעוקלים, יורדים אל הקריפטה.

הקריפטה של הכנסייה מהווה מוקד משיכה מיוחד לצליינים נוצרים. במרכז הקריפטה ניצב פסל בדמותה של מרים הישנה, מעליה כיפה קטנה ובתוכה פסיפס של דמויות נשיות מהברית הישנה ומספרות האפוקריפה, בינהן חווה, אסתר, רות, מרים הנביאה אחות משה רבנו, המהוות פרה-פיגורציה לדמותה של מרים. במרכז הפסיפס דמותו של ישוע, שכמו מזמן את אימו להצטרף אליו בשמים, וציטטה מספר שיר השירים: “קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך” (שיר השירים ב,י; ב,יג). סביב הקריפטה ישנן קפלות בהן מוצבים מזבחות שהוקדשו על ידי ארצות שונות: אוסטריה, הונגריה, חוף השנהב, ארצות הברית, ברזיל וונצואלה. בחזית הקריפטה נמצאת “קפלת רוח הקודש” ובה תמונה של מרים ושנים-עשר השליחים. שמה של הקפלה מזכיר את ירידת רוח הקודש על הסועדים בחדר הסעודה האחרונה הסמוך לכנסיה.

הכנסייה פתוחה למבקרים ובמקום פועלת חנות מזכרות לצליינים וגם בית קפה קטן.

מועדי הפתיחה: ימים ב’ – ה’ בשעות: 9:00 – 17:00. בחגים הנוצריים יש להתעדכן לגבי שעות הפתיחה באתר המידע לאתרים נוצרים.

יש שירותים בתשלום.

למידע נוסף: אתר כנסיית הדורמיציון.