אי שם בשנת 1949 שמעון ויזנטל, “צייד הנאצים” הגיע עם ארון ובו כדי אפר של נספים ממשרפות שהוא וניצולים נוספים אספו ברחבי אוסטריה בשאיפה להקים להם קבר ומצבת זיכרון במדינת ישראל הצעירה.
באותם הימים שמואל זנגוויל כהנא, מנכ”ל משרד הדתות מטפח את קבר דוד ואת הר ציון אשר לראשונה בהיסטוריה נמצא בידיים יהודיות, בשעה שהמקומות הקדושים המסורתיים יותר נמצאים באותם הימים מעבר לגבול.
בעשירי בטבת 1950 הארון ובו כדי האפר מוצבים בהר ציון, בחדר שזכה לכינוי “מרתף השואה”. במהירות, מרתף השואה החל להתפתח כאתר זיכרון עממי, מסורתי ודתי שעונה על צורך אנושי לתפילה וזיכרון, ולא מכפיף את עצמו לסטנדרטים אקדמיים של מחקר היסטורי.
לרגל יום השואה קיימנו שיחה ב”זום” עם אלי דן, מנכ”ל מרתף השואה, ד”ר זוהר מאור, חוקר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן אשר הוציא לאור את כתביו של ש.ז. כהנא, גברי אסולין, מדריך טיולים, ומירב סטיין, מנהלת תוכנית חלון להר ציון.
צפו בשיחה:
השאר תגובה