השער הדרום-מערבי בחומת העיר העות'מאנית, שנבנתה במאה ה16. בערבית השער נקרא באב א-נבי דאוד על שם קבר דוד הסמוך לו. בית השער בנוי בצורת ר' על מנת לעכב אויב אפשרי בניסיון פריצה אל העיר. בצידו החיצוני של השער סימני פגיעות של קליעים –שרידים ממלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים אשר בהן התנהלו קרבות בסמוך לשער.
פנו שמאלה ולכו לאורך החומה. לאחר כעשרים מטר מצד שמאל נמצא שער ברזל גדול. צלצלו בפעמון ובקשו רשות להכנס. לכו ישר בשביל עד למבנה עם חצר פתוחה וקירות עם קרמיקה ארמנית יפה.
לפי המסורת הארמנית במקום זה נכלא ישוע לאחר שנתפס על ידי הרומאים ולפני שנלקח למשפט בפני הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס. במנזר מתגוררים נזירים ארמנים אשר מתפללים בכנסייה מידי יום. כמו כן, בחצר המנזר נמצאים קברי הפטריארכים הארמנים אשר מעוטרים במצבות אבן ובקרמיקה ארמנית צבעונית.
פנו ימינה ועלו בגרם המדרגות עד לבית הקברות של הקהילה.
זוהי אנדרטה לזכר לוחמים ארמנים אשר לחמו במסגרת 'חיל המשלוח המצרי', צבא הרב-לאומי, בהובלה בריטית, ושמפקדו היה הגנרל אלנבי, במלחמת העולם הראשונה, ונפלו בקרב ערארה.
צאו מהמתחם וחזרו בדרך שבאתם לכיוון שער ציון.
פנו ימינה ולכו עד פיצול השבילים.
בצומת נמצא שער הכניסה למנזר אד-סנקולום. ניתן לצלצל בפעמון ולבקש רשות להכנס.
במנזר מתגוררים נזירים פרנציסקנים – ממסדר שומרי המקומות הקדושים בארץ הקודש. הנזירים מארחים קבוצות ונותנים שירות למאמינים קתוליים אשר מעוניינים לקיים מיסה בכנסייה במקום – קרוב ככל האפשר לחדר הסעודה האחרונה. שמו של המנזר אד-סנקולום (לפני חדר הסעודה) מרמז על קרבתו לחדר הסעודה האחרונה. המנזר פתוח לביקורים בתיאום מראש.
פנו ימינה. לאחר כעשרים מטרים תגיעו לפיצול שבילים נוסף. פנו שוב ימינה לכיוון כנסיית הדורמיציון.
בכנסיית הדורמיציון מציינים את מקום תרדמת הנצח של מרים, אמו של ישוע – ומכאן שמה של הכנסייה (דורמיר = שינה). במנזר מתגוררת קהילת נזירים בנדיקטינים דוברי גרמנית. הכנסייה בנויה על שרידים של כנסיות קדומות יותר – מהתקופה הצלבנית ומהתקופה הביזנטית. את השרידים ניתן לראות בכנסייה עד היום.
הכנסייה פתוחה בימים ב'-שבת בין השעות 9:00 – 17:30. ביום ראשון בין השעות 11:30 – 17:30כניסה חינם, במקום קפיטריה ושירותים בתשלום.
לקריאה נוספת על כנסיית הדורמיציון
חזרו לפיצול השבילים ממנו הגעתם. בצומת פנו ימינה למתחם קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה.
לאחר כעשרים מטר מצד שמאל תראו שער עם מדרגות המובילות לחדר הסעודה האחרונה. מימין למדרגות תראו שתי דלתות כניסה גדולות – דלתות אלו שייכות לבית הכנסת הספרדי.
בית הכנסת נוסד מיד לאחר מלחמת העצמאות על ידי קהילה של יהודים ספרדים ירושלמים, סמוך לקבר דוד. בבית הכנסת פועל בית מדרש בימות השבוע ומדי יום חמישי מתקיימת בו "שירת הבקשות".
לפי המסורת הנוצרית במקום זה ערך ישוע את הסעודה האחרונה שלו עם שנים-עשר תלמידיו בערב הפסח. החדר הוא גם המקום שבו התגלה ישוע אל תלמידיו, חמישים יום לאחר הצליבה, ובו ירדה רוח הקודש על תלמידיו של ישוע. אירוע זה מצוין בכל שנה בחג הפנטקוסט. במאה ה16 המקום הפך למסגד אשר נשמר וטופח על ידי משפחת דג'אני. ב1948 המקום עבר לידי מדינת ישראל. חדר הסעודה האחרונה הוא חלק ממתחם המקודש ליהודים, נוצרים ומוסלמים ונכללים בו חדר הסעודה האחרונה וקבר דוד.
שעות פתיחה: 7:00 – 18:00 מידי יום, פרט ליום כיפור. כניסה חינם
חדר הנשיא נמצא על גג מתחם קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה. ש.ז. כהנא, מנכ"ל משרד הדתות בשנות החמישים והממונה על הר ציון, העמיד חדר זה לרשות נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן. אך היה זה יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל, שעשה שימוש מעט נרחב יותר בחדר והגיע בחגים על מנת לקבל את פניהם של עולי הרגל היהודים.
שעות פתיחה: יום ב' 10:00-14:00
לקריאה נוספת על חדר הנשיא
רדו במורד המדרגות כל הדרך עד למטה, לרחבת הכניסה למתחם. פנו ימינה והכנסו בשער הברזל. מצד שמאל שער הכניסה לקבר דוד.
לפי מסורת יהודית ונוצרית מימי הביניים דוד המלך קבור במערה שנמצאת מתחת לבניין יחד עם כל מלכי יהודה. בתקופה הביזנטית המקום היה כנסייה ובימי הביניים ציון הקבר הפך למסגד אשר נוהל על ידי משפחת דג'אני. במלחמת העצמאות המקום עבר לידי מדינת ישראל ומאז שווה למקום אופי יהודי מסורתי. קבר דוד הוא חלק ממתחם מקודש ליהודים נוצרים ומוסלמים ומעליו נמצא חדר הסעודה האחרונה.
שעות פתיחה: 24:00 – 21:00 (למחרת) מידי יום. במוצאי שבתות פתוח 24 שעות.
לפי המסורת המוסלמית הנביא דוד קבור במקום זה מתחת למצבת אבן גדולה. בימי הביניים המקום הפך למסגד. במאה ה16 משפחת דג'אני קיבלה מהסולטאן העות'מאני את האחריות לניהול הווקף במקום ופתחה בו אכסניה לעולי רגל וזאוויה סופית. בני המשפחה בנו את בתיהם מסביב למתחם והקימו בית קברות בסמוך לקבר. ב1948 המקום עבר לידי מדינת ישראל. מקאם נבי דאוד הוא למעשה מתחם המקודש ליהודים, נוצרים ומוסלמים ונכללים בו קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה.
פנו שמאלה, עברו דרך חדר מבואה מקורה וצאו מהמתחם. לאחר היציאה מהמתחם הביטו שמאלה אל בית קברות קטן. זהו בית הקברות של משפחת דג'אני.
מרתף השואה הוקם בשנות החמישים לזכר הנספים בשואה והיה אחד המקומות הראשונים בארץ להנצחת השואה (עוד לפני הקמתו של יד ושם). למקום הובא אפר קדושים מאירופה בכדים הנמצאים שם עד היום. במקום ישנן מצבות לזכר קהילות שאבדו בשואה, גווילי ספר תורה שהוצלו מאירופה ופריטים נוספים.
שעות פתיחה: ימים א'-ה' 10:00 – 15:30 כניסה בתשלום
לקריאה נוספת על מרתף השואה
צאו ממרתף השואה ופנו שמאלה. המשיכו לצעוד בשביל. ממולכם תראו מבנה עם גג רעפים אדום. זהו בית המרכז הבין-תרבותי לירושלים. הקיפו את המבנה מימין עד שתראו דלת כניסה ירוקה.
הבניין נבנה על ידי משפחת דג'אני כחלק משכונת הדג'אנים שנבנתה סביב קבר דוד. בשנות השישים עברה לגור בבניין פולין רוז יחד עם בעלה אלברט, אשר קיימו במקום פעילות בין-דתית. בשנת 2006 המרכז הבין-תרבותי עבר לפעול בבניין. המרכז הבין-תרבותי הוא ארגון שמטרתו להפוך את ירושלים לעיר מותאמת יותר לכל תושביה.
לקריאה נוספת על המרכז הבין-תרבותי לירושלים
ממול בית המרכז הבין-תרבותי לירושלים נמצא ביתו של האמן דוד פלומבו.
אחד מבתי המגורים שנבנו על ידי משפחת דג'אני סביב קבר דוד. לאחר קום מדינת ישראל עבר לגור בבית האמן דוד פלומבו, יחד עם יונה אשתו, והפעיל בו סטודיו וגלריה. ב1966 נהרג דוד פלומבו בתאונה בכביש המוביל לביתו. אלמנתו מתגוררת בבניין עד היום. חלונות ודלת הבית מעוטרים בסורגי ברזל מרשימים, מעשי ידיו של האמן.
עברו את הבניין והמשיכו ללכת לעבר מגרש חניה פרטי קטן. חצו את מגרש החניה ועברו את המחסום. פנו ימינה במעלה הכביש עד שתראו שער ברזל. עברו דרך שער הברזל לשטח פתוח ובו כמה עצי אורן נוטים על צידם. בערך בראש הגבעה מצד ימין נמצאת חומת אבן. מאחוריה בית הקברות היווני אורתודוקסי המשמש את הקהילה.
בהמשך לבית הקברות במורד הגבעה נמצא מבנה אבן. זהו הסמינר היווני אורתודוקסי.
סמינר לפרחי כמורה יוונים בו לומדים לימודי דת בנוסף ללימודים כלליים. בשנות ה-30 של המאה העשרים שימש לתקופה מסוימת את משרד החינוך.
חצו את חורשת האורנים עד שתגיעו לגרם מדרגות. רדו במדרגות עד שתגיעו לכביש אספלט. פנו שמאלה. משמאלכם תוכלו לראות את מתחם בית הספר האמריקאי. ניתן להכנס למקום בתיאום מראש, ודרכו להגיע גם לבית הקברות הפרוטסטנטי ולגלגלת הרכבל ההיסטורי להר ציון.
מכללה אקדמית אמריקאית-פרוטסטנטית ללימודי ארץ הקודש והתנ"ך, שתלמידיה מגיעים מארה"ב. המכללה נוסדה ב-1966 בידי דגלאס יאנג. מבנה המכללה הוא אחד ממבני הקבע הראשונים מחוץ לחומות ירושלים בעת החדשה. במבנה זה הקים הבישוף סמואל גובאט בית ספר לבנים בשנת 1853.
מכאן תוכלו להמשיך ימינה לכיוון שער יפו, כלפי מטה לכיוון בריכת הסולטאן ומשכנות שאננים או לחזור על עקבותיכם ולבקר בבית הקרבות הקתולי שינדלר ובבית הקברות סמבוסקי.
להמשך סיור בהר ציון וביקור בגן ציריך, בית הקברות הקתולי ובית הקברות סמבוסקי:
חזרו על עקבותיכם, עלו במדרגות וחצו שוב את החורשה הקטנה והשטח הפתוח. צאו דרך שער הברזל ורדו עם הכביש עד למגרש החניה התחתון ולכביש הראשי. חצו את הכביש בזהירות. ממולכם נמצא שער הכניסה לבית הקברות "שינדלר".
בית הקברות של הקהילה הקתולית בירושלים. בבית הקברות קבור גם חסיד אומות העולם, אוסקר שינדלר. באתר גם אנדרטה לזכר החיילים הפולנים שלחמו ב"צבא אנדרס" במלחמת העולם השנייה, וכן מצבות של בני משפחותיהם שמתו בירושלים בשנות המלחמה.
בגן נמצא פסל סביבתי בשם "שלוש נקודות מבט לדיאלוג" המורכב משלוש מסגרות המשקיפות לעבר גיא בן הינום וסילוואן. מכל מסגרת יוצא שביל קטן המוביל לנקודת מפגש בין שלושת השבילים. הגן נקרא על שם הקרדינל אלברט דקורטריי, אשר שימש בתור הארכיבישוף של העיר ליון, ופעל רבות למלחמה באנטישמיות.
משמאל לגינת הפסל ישנו שביל עפר צר היורד למטה לעבר חפירות ארכיאולוגיות. רדו בשביל, חלפו על פני החפירה הארכיאולוגית ולאחריה פנו שמאלה בשביל עפר צר, עד שתגיעו למדרון משובץ אבנים לא מסותתות. זה בית הקברות סמבוסקי.
בית קברות אשר שימש לקבורת עניי ירושלים היהודים במאות האחרונות, עד 1948. בבית הקברות הובאו לגניזה גם ספרי תורה וכתבי קודש. לרבים מהנקברים לא היה די כסף על מנת להקים מצבת אבן, לכן, על מרבית הקברים הונחו אבנים לא מהוקצעות וללא כתובות.
