סנאא, מורה לטכנולוגיה בחטיבת ביניים בואדי ג'וז היא צאצאית גאה של משפחת דג'אני. מזה זמן רב היא עוקבת אחר הנעשה בבית הקברות המשפחתי הסמוך לקבר דוד. מתגייסת ומגייסת את משפחתה למבצעי ניקיון ועושה מאמצים להלחם בהזנחה של המקום. 

בבוקר חורפי נפגשנו, סנאא יחד עם נדיה ורוואן – שלוש נשים נמרצות, מבנות הדג'אנים, יחד עם שניים ממתנדבי "חלון להר ציון" על מנת למפות את בית הקברות, לרשום, לצלם ולתעד מי קבור היכן. מטרתינו הראשית היא להביא לידיעת הציבור את הסיפורים ההיסטוריים של הנכבדים הקבורים בבית הקברות, אשר ביניהם אישים ירושלמים נכבדים רבים. על הדרך פגשנו גם כמה מהשכנים – גבאי בית הכנסת הספרדי ורבנים ותלמידים מישיבת התפוצות ששאלו, התעניינו והביעו את הערכתם לעבודת השימור והתחזוקה של בית הקברות. 

במהלך אותו בוקר למדנו על כמה מהאישים הירושלמים הנכבדים הקבורים במקום, ביניהם עורך הדין חסן צדקי דג'אני, חבר מועצת העיר ירושלים, פעיל פוליטי במפלגת ההגנה הלאומית, ונרצח על ידי יריביו ממשפחת חוסייני. כמו כן, איתרנו את קברו של עארף באשה דג'אני אשר היה מותצרף (מושל באימפריה העות'מאנית) של תימן וסביבותיה, יו"ר הקורנגרס הפלסטיני הראשון וראש עיריית ירושלים. ביתו, לאביבה טהבוב, קבורה אף היא בבית הקברות, לא רחוק מבעלה עבד-אל קאדר טהבוב שהיה סוחר ממולח אך נפטר בגיל צעיר. 

המשיכו לעקוב אחרינו. בקרוב נעלה לאתר מאמר מקיף יותר על בית הקברות של משפחת דג'אני ועל הנקברים בו. 

ימים ספורים לאחר פרסום גילוי הדעת המשותף של דיירי הר ציון ומשפחת דג'אני, עיריית ירושלים הגיעה וניקתה את השטח מעשבייה ומהעצים הפולשים שצמחו בבית הקברות. יום לאחר מכן הותקנו מצלמות חדשות במתחם קבר דוד, והוחלפו המצלמות שצופות לעבר בית הקברות למצלמות חדשות ואיכותיות יותר. 

ביום שישי שלאחר מכן, התגייסו בני המשפחה, בסיוע פעילים של ארגון "תג מאיר" ומתנדבים של כנסיית הדורמיציון לנקות את השטח מלכלוך ולשפץ מעט את המצבות שהושחתו. מוסלמים יהודים ונוצרים עבדו כתף על כתף על מנת לשוות לבית הקברות את המראה המכובד הראוי לו. 

אנחנו מקווים שהניקיון, כמו גם השקט בהר ציון ישמר בעתיד. 

[See image gallery at www.mountzion.org.il]

ביום חמישי, ז' באדר ב' תשע"ו התקיימה זו הפעם השנייה אזכרה לזכרם של עניי ירושלים הקבורים בבית הקברות סמבוסקי, ביוזמת ובחסות ראשית ירושלים.

בית הקברות סמבוסקי נמצא על מדרון תלול בצידו הדרום-מזרחי של הר ציון ומשקיף על החיבור בין גיא בן הינום ונחל הקידרון. במשך מאות שנים עניי ירושלים, אילו שלא יכלו לממן לעצמם מצבה מכובדת, לוויה וחלקה ראויה בבית הקברות בהר הזיתים, נקברו בבית הקברות הזה. לחלקם אף לא הייתה מצבה מסודרת, ובמקום מצבה נשתל חצב לסימון מקום קבורתם.

מרים בן דוד

זכיתי לסיבוב בהר ביום שטוף שמש ונעים. התחלתי באיזור הסמינר היווני והדורמציון, בחיפוש הכתובות שרוססו עליהם מוקדם יותר באותו השבוע.

ראיתי רק כמה סימנים לכתובות מחוקות על הקירות החיצוניים של בית הקברות היווני ועל הדלת האחורית של הדורמציון.

ניסיתי להבין מאנשי המקום שראיתי שם האם היו כתובות נוספות והיכן. אחד העובדים של הדורמציון אמר שהיו כתובות נוספות על הקירות של המנזר, אבל העירייה מחקה אותן מיד לאחר שהתגלו.

מחוץ לקבר דוד ראיתי שני פועלים בהפסקת קפה. התעניינתי אצלם מה הם משפצים או בונים והם הראו לי את החדר שמכינים מול הכניסה לקבר דוד לאירוח מבקרים.

בקבר דוד שהיתי זמן ממושך יותר. להפתעתי, התחושה הכללית שלי מהשהייה שם הייתה של סובלנות וסבלנות.

למשל, בזמן שקבוצת מתפללים התפללו בצד של הגברים נכנסו קבוצה של תיירים מסין, שצילמו אותם, ביקשו להצטלם איתם ונדחקו כולם יחד לתוך החדר הקטן שם. המתפללים המשיכו להתפלל בסבלנות ובלי שום הערות לתיירים והסכימו אחר כך בשמחה להצטלם איתם. בשיחה עם השומר של קבר דוד הוא אמר שזו קבוצת מתפללים מישיבת התפוצות, שתמיד מגיעים ביום שישי ושהם באמת מגלים הרבה סובלנות.

לראשונה ראיתי את התופעה של הנחת פתקים על הקבר. רק בחלק של הנשים. מצאתי את זה מעניין ממש. הסובלנות הופיעה גם שם – כשפתק בעברית שנכתב למלך דוד נח בשלווה ליד פתק בספרדית  לישוע.

בגן היווני ראיתי את עבודות על שיפוץ ונקיון הקפלה היוונית בעיצומן. בשיחה עם אחד מהפועלים הבנתי שמצאו שם קריפטה וגם מקווה קדום יותר, ושמתכוונים עוד חודשיים-שלושה לפתוח את האתר לקהל הרחב.

אחד מאנשי הסמינר היווני שנמצאו במקום סיפר לי בנוסף על מפגשים לא נעימים שהיו לו עם אנשים ונשים שקראו אליו קריאות של "איכסה" ו"לך מפה" הצטערתי לשמוע את הדברים האילו.

בשיטוט בהר פתאום עלתה בי שאלה לגבי המדבקות/סטיקרים המודבקות על שלטי ההכוונה. ראיתי שיש שלטים שהמדבקות כבר גורדו מהם, או גורדו למחצה ויש שלטים שנותרו עליהם מדבקות ישנות. נראה שרוב המדבקות מכסות ומסתירות הכוונה לאתרים נוצריים והן כנראה הודבקו בהתרסה ובמטרה לפגוע.

העברתי את המידע על המצאותן של המדבקות לטיפול העירייה.

בלילה שבין שבת לראשון ה-17 בינואר 2016, רשמה יד נעלמה על קירות כנסיית הדורמיציון ועל החומות של בית הקברות היווני אורתודוכסי כמו גם זה הארמני, כתובות שנאה ונאצה אנטי נוצריות ואף הוסיפה איומים מפורשים בפגיעה פיזית וקריאות לנקמה בנוצרים. הכתובות התגלו מוקדם בבוקר על ידי שוטרי הסיור במקום וההר היה כמרקחה. בשעות הבוקר הגיעו למקום צוותי חדשות רבים מהארץ ומהעולם, וגם פעילי "חלון להר ציון" השכימו קום וסייעו איפה שרק יכלו. במשך הבוקר ניכרה נוכחות משטרתית ערה באזור והעירייה דאגה לנקות את הכתובות במהרה.

[See image gallery at www.mountzion.org.il]

בארבע אחר הצהריים הגיעו לרחבת הכניסה של כנסיית הדורמיציון כמה עשרות אנשים, בהם רבנים ורבות ואזרחים מודאגים מטעם קואליציית הארגונים "תג מאיר – אור במקום טרור", על מנת להפגין סולידריות עם הנזירים הבנדיקטינים של כנסיית הדורמיציון. בתוך כך גם פעילי ומתנדבי "חלון להר ציון" היו בשטח והשתתפו בפעילות של "תג מאיר". במקביל, עמלנו מאחורי הקלעים על מנת להוציא מתוק מעז. ואכן, מתוך האירועים הקשים הצלחנו להרים שיתוף פעולה נדיר ולהוציא גינוי משותף ליהודים ולנוצרים, מטעם רבים מהמוסדות והגופים הדרים בהר ציון.

זוהי כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה של הר ציון שהארגונים והדיירים בהר ציון מוציאים הודעת גינוי משותפת כנגד פגיעה באתרים דתיים בהר.

להלן נוסח הגינוי :

אנו, המוסדות, הארגונים והדיירים בהר ציון, מגנים בכל תוקף את ההשחתה וריסוס כתובות השנאה על ובסמוך לאתרים נוצרים בהר ציון בירושלים, אשר התרחשו הלילה, ה-17 בינואר 2016. בין תוכן הכתובות ניתן למצוא גידופים, כמו גם איומים באלימות ובפגיעה. אנו, דיירי הר ציון, קוראים לשמור על הביטחון והכבוד ההדדי באתרים הקדושים לכל הדתות בהר ציון. כאשר אחד מהמקומות הקדושים מחולל, הדבר משפיע לא רק על האתר עצמו, אלא גם על כל שאר האתרים הקדושים בהר ציון. בנוסף, אירועים אלו של פגיעה במקומות קדושים משפיעים לרעה על רקמת החיים העדינה של הקיום המשותף בארץ הקודש בכלל ובירושלים, עיר הקודש בפרט.

על החתום:

• ישיבת התפוצות בהר ציון

• הפטריארכיה הארמנית – בית הקברות הארמני בהר ציון

• בני עקיבא העולמי בהר ציון

• המחלקה הנוצרית – האגף לעדות, משרד הפנים, חדר הסעודה האחרונה בהר ציון

• אריק פלציג – נבל דוד, הר ציון

• מנזר הדורמיציון בהר ציון

• ד"ר זיגמונד זיגלר כהן, תושב הר ציון

• הקולג' האמריקאי בהר ציון

• קוסטודיה טרה סנטה , מנזר אד-סנקולום בהר ציון

• המרכז הבין-תרבותי לירושלים בהר ציון

 

ישי שביט

התחלתי את הבוקר עם אמירת תהילים שקטה בקבר דוד. אחרי שאתמול היה עומס יחסי בגלל צום העשירי בטבת, היום היה שקט יחסי.

בצאתי מהקבר הלכתי למרכז המבקרים החדש שהקימה ישיבת התפוצות, צפיתי בסרטון על דוד המלך ושוחחתי מעט עם האחראית על המקום. יכול להיות מעניין לראות איך קבוצות מגיבות לסרט הזה.

ביציאה משם נתקלתי בר' גולדשטיין, אחד מהבנים של הרב מרדכי גולדשטיין, המייסד של ישיבת התפוצות. מסתבר שהוא מטפל ברפואה סינית ומומחה גדול לצמחי מרפא. היתה לנו שיחה מעניינת על קדושת המקום. שנינו הסכמנו שמתקיים כאן נס אמיתי, ששלוש הדתות – יהדות, נצרות ואסלאם חיות במקום הזה יחדיו ובשלום.

בגן היווני מתנהלת במרץ חפירה ארכיאולוגית. פגשתי את מנהל החפירה שסיפר לי שהם חושפים כאן פינת מבנה, שנחשף בעבר על ידי ארכיאולוג צרפתי בשם אבל בשנת 1910 ופורסם ב Revew Biblic בשנת 1911. לטענתו של אבל, מדובר במבנה מהתקופה הרומית המאוחרת, מעניין מה יעלו בידם הארכיאולוגים המודרניים.

לאחרונה מתחזקת מסורת שקבר דוד האמיתי נמצא בגן היווני ולא במבנה הקבר הנוכחי דווקא. אני תוהה כיצד החפירה הארכיאולוגית תשפיע על מסורת זו.

בבית הקברות היווני שתית קפה עם מוניר, שומר בית הקברות. מוניר מתגורר בעיר העתיקה ושלח ידו בשלל תעסוקות – מחשמלאי ועד מורה דרך. בשנים האחרונות הוא שומר בבית הקברות ופותח אותו בימיות השבוע בין השעות 8:00 ל 11:00, (בשבת פתוח עד 12:00, וביום ראשון סגור). שוחחנו על משפחתו וילדיו. נכדו הבכור נהרג בתאונת עבודה קשה בהיותו בן 14, סמוך לשער החדש. לצערו של מוניר, בגלל שאביו של הנכד בן העדה הקופטית, סירב הפטריארך היווני לקבור אותו בבית הקברות של העדה היוונית, כך שהסב אינו יכול לפקוד את קברו מידי יום. למרות זאת מוניר הציב תמונה גדולה של הנכד בבית הקברות ומידי יום הוא מדליק נרות וקטורת לזכרו.

בכנסיית הדורמיציון ההכנות לקראת חג המולד בעיצומן. בריגיט, אחת המתנדבות במקום טורחת על קישוט עץ חג המולד, ומתנדבות נוספות מקשטות את הקפיטריה. "אירופה קטנה" בלב ירושלים.

 

 

 

נורית בזל, מרים בן דוד, מירב סטיין

שמש חורף מלווה אותנו הבוקר בעודינו יוצאות לחקור את האתרים המוכרים פחות בהר ציון. התחלנו בבניין הנטוש הסמוך למגרש החניה העליון. בניין זה כמו מרבית הבניינים על הר ציון היה שייך למשפחת דג'אני עד 1948. לפני מספר שנים הבניין נרכש על ידי ישיבת התפוצות וטרם נעשה בו שימוש. בינתיים התמלא הבניין ערימות אשפה וזבל, אולם היום כשנכנסנו פנימה ראינו שהתבצעו עבודות במקום וחלק גדול מהחלל המרשים והמקושת נוקה ממש לאחרונה.

 

יש עוד עבודה… הנה הקטע שעוד לא נוקה:

 

בכניסה לאולם מצאנו "מזוזה" מאולתרת. נראה שמישהו עושה שימוש במקום הזה למרות הכל:

 

משם המשכנו לכיוון הבניין הנטוש ששימש בעבר את אולם האירועים "שולחן דוד". שם נמצא בניין שאף הוא שייך היה למשפחת דג'אני אך על פי סגנון הבניה שלו נראה לנו שהוא נבנה בתחילת שנות העשרים.

התקרבנו קצת וראינו שהרעפים האדומים שעל הגג (וגם אילו שנשרו לרצפה) הם "רעפי מרסיי" רעפים שיובאו ממרסיי בצרפת בתחילת המאה העשרים ועדיין ניתן למצוא אותם על כמה גגות ירושלמיים עתיקים.

 

המשכנו לכיוון הגן היווני, גם שם עסוקים בעתיקות. לאחרונה החלו חפירות ארכיאולוגיות בשטחו הדרום-מזרחי של הגן. מוני החצרן של הסמינר היווני סיפר לנו על חפירות נוספות שנעשו במקום לפני כמה שנים וחשפו רצפת פסיפס ועמודים. חפירות אילו כוסו זה מכבר וכל מה שנשאר מבצבץ מעל פני האדמה הוא סימון קלוש מטעם רשות העתיקות.

 

בגן היווני כתובת גזענית קטנה לא נסתרה מעינינו. היא מצטרפת לכתובות רבות שאנחנו עדים להן במרחב ומנסים להילחם בהן.

 

המשכנו לכיוון בית הקברות הארמני. בית הקברות פתוח מידי יום פרט ליום ראשון ואת פנינו קיבל חאצ'יק, השומר הארמני הלבבי המופקד על המתחם.

העפנו מבט מתחת ליסודות הכנסייה הארמנית הלא-גמורה ונגלו לעינינו הריסותיה של כנסיה ביזנטית קדומה. ככל הנראה כנסייה שנחשבה אז לבית כייפא, הכהן הגדול בזמן ישו.

 

סיירנו מעט בין המצבות של בית הקברות הארמני, רובן מעוטרות באריחים ארמניים צבעוניים, והגענו לאנדרטה לזכר נרצחי טבח העם הארמני המוצבת במרכז בית הקברות.

 

משם שמנו פעמינו לכיוון בית הכנסת הספרדי הנמצא ממש ליד הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. ביקשנו רשות ונכנסנו לבית כנסת פשוט אך מרשים זה. שלושה גברים היו שקועים בלימוד אך לא הופרעו מנוכחותנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בכניסה לבית הכנסת ראינו שלט עם פניה לתרומה לישיבת נהר שלום הנמצאת בנחלאות ונאמר לנו שיש קשר משפחתי בין שני מוסדות התפילה והלימוד.

 

בחדר הסעודה האחרונה ראינו כמו כמעט בכל יום מבקרים וצליינים מכל העולם. שוחחנו מעט עם המאבטח. הוא חדש בתפקיד וזהו יומו הראשון בעבודה. הוא סיפר לנו בהתרגשות על קבוצת צליינים רוסיים שהגיעה בבוקר ושרה שירים שקטים ויפים. ניכר שהוא מוצא עניין בעבודתו החדשה.

למטה בקבר דוד פגשנו תייר אוסטרלי שתמה על ההפרדה בין גברים לנשים בקבר. סיפרנו לו שמטרת ההפרדה היא לעזור למתפללים להתרכז בתפילה בלבד ועשה רושם שהוא מתרשם עמוקות מתפיסת עולם זו.

 

אברהם יוסקוביץ, אליענה קיסנר, קייטי פוטר

התחלנו את הביקור שלנו היום במגרש החניה של המרכז הבין תרבותי לירושלים. מבטינו נתקל בשלט שלא שמנו לב אליו בעבר שמציין בור מים / אוצר ומכוסה בנייר מתקלף. האם זהו ציון של בור מים ישן? או של אותם מקוואות שהתגלו כאן מימי הבית השני? מעניין מי שם את השלט ומתי? לפי המראה שלו הוא נראה לא מאוד ישן אך גם לא חדש.

 

 

בגן היווני פגשנו את מוני, החצרן של הסמינר היווני. היום הוא סיפר לנו סיפור מצחיק על משפחתו, משפחת שאמה, שהגיעה לראשונה לחיפה בצפון מבלי לדעת עברית:

״בני דודים שלי מכפר בצפון הארץ ושם המשפחה שלהם ״שמה״ (משמעות בערבית היא ׳צפון׳). ב1952, הם יצאו  מהכפר לחפש ולקבל אישור לעבודה בבניה בחיפה. הם לא דברו עברית בכלל. כשהם נכנסו לאיזשהו מסעדה בחיפה, המלצר אמר להם בעברית ׳שלום! אתם שמה׳. בני דודים ענו לו ׳ממזר! אתה כבר יודע שם המשפחה שלנו??!!״

המשכנו לכיוון הדורמיציון וירדנו לקריפטה שמציינת את מקום תרדמתה הנצחית של מרים אם ישוע.

כבכל יום האתר היה מלא מתפללים בני לאומים שונים. היום שמנו לב לקבוצה הונגרית שהביאה איתה זר מעוטר צבעי הונגריה והציבה אותו על המזבח שנתרם על ידי הונגריה.  

בנוסף ראינו נוצרי אריתראי מתפלל בקריפטה, ובמהלך התפילה שלו תנועותיו הזכירו לנו הן מתפלל יהודי בעת תפילת "עמידה" והן מתפלל מוסלמי בעת "צלאה".

משם ירדנו על בית הקברות הלטיני. בשער הכניסה פגשנו את אמג'ד – השומר המוסלמי של בית הקברות. אמג'ד מתגורר בסילוואן / עיר דוד (הוא השתמש בשני השמות). הוא שוחח איתנו על המתיחות הקיימת בין מוסלמים לנוצרים בירושלים ותיאר אותה כקשה אף יותר מהמתיחות בין יהודים לערבים. לאמג'ד יש בת בשם אלה והוא מתכנן לשלוח אותה לבית הספר הדו-לשוני כשתגדל.

אמג'ד שלח אותנו לקברו של שינדלר, אולי הקבר המפורסם ביותר על הר ציון ואתר עליה לרגל קטן בפני עצמו.

בדרכינו חזרה התרשמנו מריבוי השפות על המצבות בבית הקברות:  אנגלית, ספרדית, איטלקית, פולנית, עברית וערבית. לפעמים על מצבה אחת חקוקות כתובות בשתי שפות או יותר.

הופתענו לראות שעל חלק מהקברים הנוצריים מונחות אבנים – מנהג יהודי במקורו.

גם בתי הקברות מעידים על רב התרבותיות הירושלמית האופיינית.

 

 

איטה פרינץ גיבסון ומירב הורוביץ

יום נעים, תחילת החורף, ההר עטוף באור ובצל, השמיים קודרים לפרקים ואח"כ מלאיי שמש ועננות קלה.  השטחים הפתוחים העשבים הירוקים החלו לצמוח. בתי האבן הירושלמית כבר אינם בוהקים ועטו את החיוורם החורפי, אך האוויר עוד נעים ואינו חודר. ההר מלא בתיירים, רובם נוצריים, מארצות שונות ומדברים בשפות שונות. אפריקאים, ובפרט ניגרים, רבים.

בכניסה לקבר דוד פגשנו את דוד, מנהל המקום מטעם משרד הדתות. זה מכבר שדוד מתלונן על ההזנחה של המקום הקדוש, מקום שאין לו אחראי אמיתי. פה ושם מתקבלות תרומות לשיפוץ, תחזוקה או בניית מחיצות חדשות ומפוארות, אבל את המרצפות השוקעות בכניסה למתחם איש לא מוכן לשפץ זה מספר חודשים, על אף תלונות חוזרות ונשנות.

ליד הכניסה לעזרת הנשים התפרצנו לדלת פתוחה. חדר ששייך לבית הכנסת הספרדי ונפתח מידי יום לאמירת תהילים.

הוזמנו לשיעור קצר וברכת "שהחיינו" על כוס מיץ תפוזים.

בצאתנו משם התקרב לעברינו בזריזות בחור צעיר בלבוש חרדי. הוא הזמין אותנו להדליק נר ולברך על בשמים בכניסה לקבר דוד. מיד לאחר מכן, דוד מנהל המתחם קרא לנו בקריצה. "אתן רואות", הוא אומר, "על זה בדיוק אני מדבר – יש כאן במקום שרלטנים שמוציאים כסף ממבקרים ומתיירים, מבקשים מהם להדליק נר ואז מבקשים תרומה. יש פה אנשים שעושים קופה על חשבון תיירים: מקבצי נדבות, עסקני דת שרלטנים, מורי דרך לא חוקיים ומה לא. אני מתריע ומתלונן, אבל אין ממש למי. אף אחד לא עושה שום דבר".

בהמשך ליד בית הכנסת הספרדי פגשנו את יעקב נענה, גבאי בית הכנסת וחדר הנשיא, הנמצא על גג חדר הסעודה האחרונה. יעקב ממהר לביתו להתכונן לסעודה שהוא מקיים מידי יום שני בחדר הנשיא. סעודה לטובת הציבור, כולם מוזמנים.

למרות זאת יעקב מוצא מעט זמן לספר לנו על משפחתו. אביו היה הגבאי הראשון של בית הכנסת הספרדי על הר ציון. הוא הכיר היטב את ש.ז. כהנא, מנכ"ל משרד הדתות דאז. יעקב היה מתפלל ליד קבר דוד כילד, וכבוגר הוא המשיך את פועלו של אביו ומונה לגבאי בית הכנסת.

גם ליעקב יש מה לומר על חוסר התחזוקה במקום, וגם הוא מצר על כך שאין מנקים או משפצים את המתחם על בסיס קבוע.

מבית הכנסת הספרדי המשכנו לאורך הגדר של בית הקברות של משפחת דג'אני. ראינו כתובת דהויה "מוות לערבים".

עוד תזכורת לכך שמקומות מסוימים בהר ציון עדיין פרוצים לוונדליזם ואלימות. מעניין האם היד שריססה את הכתובת עשתה זאת בכוונה על גדר של בית קברות מוסלמי.

ממול לבית הקברות ראינו דלת עליה דף נייר מתקלף עם הכתובת exchange:

 מעניין מה מחליפים מאחורי הדלת הזאת.

אליענה קיסנר, קייטי פוטר, אברהם יוסקוביץ

בוקר יום ראשון בשבוע, הפעמונים מצלצלים מעל הר ציון והמאמינים – בעיקר תיירים שבאים מארצות רחוקות מתכנסים למיסה בכנסיית הדורמיציון.

ממש מעבר לחומה נמצא בית הקברות של משפחת דג'אני, מוזנח ומלא אשפה ובחצר ממולו בית הכנסת הספרדי.

נכנסנו לבית הכנסת הספרדי וביררנו על שעות הפתיחה שלו. הוא פתוח מידי יום ללימוד ופעיל בעיקר בשבתות.

המשכנו לכיוון קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה.

לפני הכניסה לקלויסטר של קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה נמצא חדר התהילים. כניסה בדלת זכוכית ירקרקה מובילה למסדרון ארוך ומעוקל, שבסופו מדרגות היורדות אל חלל קטן וצר, בו מתפללים בדבקות מידי יום מספר מקובלים מהעיר העתיקה. חדר זה מיוחד מאוד כיוון שהוא נמצא ממש מתחת לציון קברו של דוד המלך.

כנראה שמאז שנפתח החדר פוקדים אותו לא רק המתפללים אלא גם לא מעט סקרנים ולכן תלו שם שלט בו כתוב: "זו אינה מערת הקבר של דוד, זה בור מים, שאין בו מים, ולא נחשים ועקרבים, רק חול. נא לא לרדת בסולם. בבקשה לא להפריע ללימוד. תרומה מתקבלת בברכה בכניסה"

בעזרת הנשים של קבר דוד הינו עדים לעימות בין אישה ישראלית לבין תיירת. התיירת ניסתה לצלם את קבר דוד ואילו האישה הישראלית ניסתה למנוע זאת ממנה. הרוחות התלהטו, התיירת הזעיקה את מורה הדרך שלה וזה נכנס לעזרת הגברים ובסופו של דבר צילם את התמונה בעצמו.

בזמן האחרון אנחנו עדים ללא מעט מקרים דומים בהם מתפללים מקומיים מחליטים על דעת עצמם להטריד תיירים ותיירות – למנוע מהם להכנס בלבוש מסויים (גם אם צנוע), לדרוש מהם להסיר שרשראות עם צלב, לא לצלם ועוד. אנשים אילו עושים זאת על דעת עצמם, ללא קשר לשמירת הסטטוס קוו במקום, שכן מותר להכנס בלבוש צנוע, עם צלבים וכמובן שבימות החול אין איסור לצלם את המצבה.

המשטרה במקום עושה מאמצים למגר את התופעה הזאת ומטפלת בכל דיווח על מקרה של אדם מקומי שמטריד תיירים.