"אני כנראה הכומר היחיד בעולם שחוגג את חג המולד בכנסייה מלאה ביהודים", כך סיכם האב ניקודימוס שנאבל, ראש מנזר הדורמיציון, את דרשת חג המולד שלו. אולם הכנסייה היה מלא מפה לפה, ואכן, רוב הנוכחים באולם היו יהודים ישראלים. זו כבר מסורת בכנסיית הדורמיציון. הקהילה דוברת הגרמנית החליטה באופן חריג לקיים את תפילת חצות בליל חג המולד בשפה האנגלית, על מנת להקל על למאמינים מכל העולם, ובכללם גם לישראלים סקרנים שמגיעים לטקס, להבין את משמעויותיו. עם השנים הישראלים התחילו להגיע בהמונים, ומידי שנה כמה מאות אנשים מגיעים לתפילה בערב החג. בשלב כלשהו הנזירים בדורמיציון עמדו משתאים מול התופעה. מצד אחד, הם שמחים מאוד לארח קהל רב כל כך ולחגוג את חג המולד באוווירה בין דתית ומיוחדת, אך מצד שני חסר היה מישהו שינהל את הקהל הרב ויסביר מה הם כללי ההתנהגות הראויים בכנסייה לקהל ישראלי שלרוב לא פוקד כנסיות וטקסים נוצריים.  לפני שלוש שנים אנחנו בחלון להר ציון הצענו את עזרתינו. מאז, כבר שנה שלישית שאנחנו נמצאים שם, בכל מזג אוויר או מצב בטחוני, על מנת לסייע לתפילה לעבור בהצלחה. 

בליל ה 24.12, בגשם שוטף, נפגשנו חבורה גדולה של מתנדבים עם הרבה רצון טוב במרכז הבין-תרבותי. קיבלנו הסבר ותדרוך מהאב דניאל מהדורמיציון על משמעות החג ומהלך הטקס, וכן תדרוך מעאטף השוטר הקהילתי על המצב הביטחוני והבטיחותי כרגע ועל תפקידנו בעזרה למשטרה. כשעה לפני חצות יצאנו לשטח. למרות הגשם והקור כבר כשעה לפני הטקס התחילו אנשים להגיע לכנסייה. אנחנו עמדנו בכניסות כדי להסביר פנים, להסביר על משמעות הטקס ולכוון את האנשים. בחצות כאשר צלצלו הפעמונים הכנסייה היתה מלאה מפה לפה והטקס התחיל. במהלך הטקס קראו הנזירים ופרחי הכמורה שהובילו את הטקס קטעים מהתנ"ך ומהברית החדשה ושרו מזמורים בליווי נגינת עוגב מרשימה. בתום הטקס האב ניקודימוס נשא את הדרשה המסורתית שלו, ולאחר מכן עזבו פרחי הכמורה את האולם בתהלוכה טקסית. 

בתום הטקס למאמינים ולמבקרים חיכתה קבלת פנים חמה, עם יין חם וכיבוד קל. 

הנזירים המשיכו בדרכם לתפילה המסורתית בכנסיית המולד בבית לחם, והמבקרים התפזרו איש איש לביתו. כך נגמר לילה ירושלמי מיוחד וחגיגי במיוחד. 

 

לפי המסורת הנוצרית, חג החמישים, הפנטקוסט הוא יום ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, ולמעשה לידתה של הכנסייה הראשונה. החג חל חמישים יום לאחר חג הפסחא (חג תחייתו של ישו) ומקביל לחג השבועות היהודי שנחגג חמישים יום לאחר הפסח ובו מציינים את מתן התורה לעם ישראל. מעמד ירידת רוח הקודש על השליחים במסורת הנוצרית מקביל למעמד הר סיני במסורת היהודית. על פי הברית החדשה, אירוע זה התרחש בחדר הסעודההאחרונה. על כן יש משמעות גדולה למקום קדוש זה במהלך החג. לפיכך בחג הפנטקוסט בהתאם לסטטוס קוו שהחילה מדינת ישראל, שלוש עדות נוצריות שונות מקיימות תפילה ציבורית: הקהילה הקתולית, בהובלת המסדר הפרנציסקני; הקהילה הארמנית והקהילה היוונית אורתודוקסית. השנה, הקהילות הנוצריות כולן חגגו את חגיהם באותם תאריכים (בדרך כלל יש הבדלים של כמה ימים הנובעים מההבדלים בין לוח השנה היוליאני, שבו משתמשות העדות הנוצריות המזרחיות, ללוח השנה הגריגוריאני, שבו משתמשות העדות הנוצריות המערביות, וזהו למעשה לוח השנה הלועזי הכללי).

כך קרה שביום אחד התקיימו שתי תפילות, בזו אחר זו, בחדר הסעודההאחרונה, ויום לאחר מכן תפילה נוספת.

במהלך תפילות חג הפנטקוסט בחדר הסעודה האחרונה שתי דלתות שכל ימות השנה עומדות סגורות ונעולות נפתחות בטקסיות לזמן קצר בלבד.

 

 

במהלך התפילה הקתולית נפתח חדר "ירידת רוח הקודש על השליחים", שמכונה במקומות מסויימים גם "קבר דוד המדומה". בתקופה בה חדר הסעודה האחרונה וקבר דוד היו מסגד, כאשר יהודים ביקשו להכנס לקבר דוד הובילו אותם המוסלמים אל חדר זה שנמצא בדיוק מעל ציון קבר דוד המלך. הם אף הציבו במקום מצבה "מדומה", כדי לדמות את קבר דוד. עבור הנוצרים חדר זה מסמל את ירידת רוח הקודש על השליחיו של ישו בחג הפנטקוסט. כאמור, החדר הזה נמצא בדיוק מעל ציון קבר דוד ועל כן נזהרים בו במיוחד ורוב ימות השנה המקום סגור למבקרים. במהלך חג הפנטקוסט מתקיימת בו תפילה קצרה אותה מוביל הקוסטוס, שומר המקומות הקדושים.

 

 

 

 

 

 

יום לאחר מכן היוונים אורתודוקסים פותחים אף הם דלת נעולה – הדלת במרכז גרם המדרגות המחבר בין חדר הסעודה האחרונה לקבר דוד. במהלך התפילה הבישוף היווני המוביל את התפילה יורד יחד עם כמה נכבדים לתוך קבר דוד ומקיים שם טקס קצר בן מספר דקות.

בשל אירועים אילו חג השבועות הנוצרי הוא לרוב אירוע מתוח בהר ציון, המלווה בהתנגדות מקרב כמה גורמים יהודיים. משטרת ישראל עושה מאמצים אדירים ומוצלחים ביותר לשמירה על השקט והסדר במהלך האירועים הללו. גם השנה מתנדבי חלון להר ציון היו שם כדי לסייע למשטרה, לשוחח ולהרגיע את הרוחות.

 

 

 

ביום ראשון אחר הצהרים התכנסו המתנדבים לקראת התפילה הארמנית והקתולית שהתקיימו השנה בזו אחר זו.

ראשונים נכנסו הארמנים בתהלוכה מכובדת המובלת על ידי קווסים, שומרי ראש טקסיים, מסורת ירושלמית מימי התורכים. התפילה התנהלה באווירה

 

 חגיגית ביותר. הובילו אותה כהני הדת הארמנים ונכחו במקום כמה מבני הקהילה. מחוץ לחדר הסעודה האחרונה משטרת ישראל שמרה על הסדר והמתנדבים שלנו היו שם כדי לשוחח ולהסביר.

לאחר שעה קלה הארמנים סיימו את תפילתם ומיד לאחר מכן התהלוכה הקתולית הגיעה מכיוון שער יפו, מלווה אף היא בקווסים המסורתיים.

רבים מבני הקהילה הקתולית הצטופפו בחדר הסעודה האחרונה, יחד עם 

 

מבקרים ותיירים שהגיעו להיות נוכחים בטקס. גם התפילה הקתולית התנהלה באווירה חגיגית ומיוחדת.

יום שני בבוקר שמור באופן מסורתי ליוונים האורתודוקסים. היוונים יצאו בתהלוכה מכיוון הסמינר היווני הממוקם על המורדות המערביים של הר ציון, דרך הגן היווני לכיוון חדר הסעודה האחרונה. הפעם, בגלל הרגישות המיוחדת של התפילה היוונית, הכוללת כניסה לקבר דוד, כוחות משטרה רבים הגיעו כדי לאבטח את האירוע ולוודא שהסדר נשמר. מעט לפני התפילה נסגר אתר קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה למבקרים. מתנדבי חלון להר ציון עמדו בכניסות 

על מנת להסביר לעוברים ולשבים על המתרחש. בתוך מתחם הקבר קבוצה של יהודים הגיעה למחות נגד התפילה הנוצרית. המתנגדים לבשו שק, קראו קריאות והתפללו ברחבה שמחוץ לקבר דוד.

 

למרות המתיחות הסדר נשמר והתפילה החגיגית התנהלה בצורה מכובדת.

 

חמישים ושניים יום לאחר תפילת יום חמישי הגדול שהתקיימה בחדר הסעודה האחרונה על ידי המסדר הפרנציסקני, התכנסה הקהילה הקתולית שוב לתפילת חג השבועות (נקרא גם חג החמישים: פנטקוסט) באותו המקום בדיוק.

חג השבועות הנוצרי נחגג חמישים יום לאחר חג הפסחא, ובו מציינים הנוצרים את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, שהתקיימה על פי המסורת בחדר הסעודה האחרונה בהר ציון. לפי האמונה הנוצרית רגע זה של ירידת רוח הקודש על השליחים מסמל את לידתה של הכנסייה הראשונה והפצת תורתו של ישו בעולם.

זוהי אחת מחמש הפעמים בשנה בהן מתקיימת תפילה נוצרית בחדר הסעודה האחרונה על פי הסטטוס קוו במקום.

גם הפעם, אנחנו, מתנדבי חלון להר ציון היינו שם כדי לסייע למשטרה, לעזור בהדברות והסברה מול התיירים, המבקרים הסקרנים והמתנגדים שבאו למחות כנגד קיום טקס נוצרי בחדר שנמצא מעל קבר דוד המלך.

בשעת אחר הצהריים, בשיאו של גל חום אופייני לחודש מאי, יצאה תהלוכה טקסית, מלווה על ידי קוואסים (שומרי ראש טקסיים) מאיזור השער החדש, דרך שער ציון, אל חדר הסעודה האחרונה.

אחת מחמשת הפעמים בשנה בהם מתקיימת תפילה נוצרית רשמית בחדר הסעודה האחרונה מתרחשת מידי שנה ב"יום חמישי הגדול" על פי לוח השנה הקתולי.

תפילה זו נערכת מידי שנה במעמד הקוסטוס, שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש מטעם האפיפיור וראש המנזר הפרנציסקני בארץ הקודש. במהלך התפילה הקוסטוס רוחץ את רגליהם של שנים עשר תלמידים ירושלמיים מצטיינים. המעשה הזה משחזר את מעשה ישו, שרחץ את רגליהם של שנים עשר תלמידיו בטרם הסעודה האחרונה. מעשה זה מסמל ענווה וצניעות.

במקרה, בשנת 2016 יום חמישי הגדול על פי הלוח הקתולי חל באותו התאריך בו מציינים היהודים את חג הפורים. התפילה הפרנציסקנית התקיימה שעה קלה לפני קריאת המגילה בקבר דוד ובכל קהילות ירושלים.

כיוון שמדובר באירוע חשוב והומה אדם, היינו שם, מתנדבי חלון להר ציון, על מנת לסייע לתיירים ולמאמינים הרבים שעשו את דרכם מירושלים, מרחבי הארץ ומרחבי העולם, בהסברים ובשמירה על הסדר.

מרים בן דוד

זכיתי לסיבוב בהר ביום שטוף שמש ונעים. התחלתי באיזור הסמינר היווני והדורמציון, בחיפוש הכתובות שרוססו עליהם מוקדם יותר באותו השבוע.

ראיתי רק כמה סימנים לכתובות מחוקות על הקירות החיצוניים של בית הקברות היווני ועל הדלת האחורית של הדורמציון.

ניסיתי להבין מאנשי המקום שראיתי שם האם היו כתובות נוספות והיכן. אחד העובדים של הדורמציון אמר שהיו כתובות נוספות על הקירות של המנזר, אבל העירייה מחקה אותן מיד לאחר שהתגלו.

מחוץ לקבר דוד ראיתי שני פועלים בהפסקת קפה. התעניינתי אצלם מה הם משפצים או בונים והם הראו לי את החדר שמכינים מול הכניסה לקבר דוד לאירוח מבקרים.

בקבר דוד שהיתי זמן ממושך יותר. להפתעתי, התחושה הכללית שלי מהשהייה שם הייתה של סובלנות וסבלנות.

למשל, בזמן שקבוצת מתפללים התפללו בצד של הגברים נכנסו קבוצה של תיירים מסין, שצילמו אותם, ביקשו להצטלם איתם ונדחקו כולם יחד לתוך החדר הקטן שם. המתפללים המשיכו להתפלל בסבלנות ובלי שום הערות לתיירים והסכימו אחר כך בשמחה להצטלם איתם. בשיחה עם השומר של קבר דוד הוא אמר שזו קבוצת מתפללים מישיבת התפוצות, שתמיד מגיעים ביום שישי ושהם באמת מגלים הרבה סובלנות.

לראשונה ראיתי את התופעה של הנחת פתקים על הקבר. רק בחלק של הנשים. מצאתי את זה מעניין ממש. הסובלנות הופיעה גם שם – כשפתק בעברית שנכתב למלך דוד נח בשלווה ליד פתק בספרדית  לישוע.

בגן היווני ראיתי את עבודות על שיפוץ ונקיון הקפלה היוונית בעיצומן. בשיחה עם אחד מהפועלים הבנתי שמצאו שם קריפטה וגם מקווה קדום יותר, ושמתכוונים עוד חודשיים-שלושה לפתוח את האתר לקהל הרחב.

אחד מאנשי הסמינר היווני שנמצאו במקום סיפר לי בנוסף על מפגשים לא נעימים שהיו לו עם אנשים ונשים שקראו אליו קריאות של "איכסה" ו"לך מפה" הצטערתי לשמוע את הדברים האילו.

בשיטוט בהר פתאום עלתה בי שאלה לגבי המדבקות/סטיקרים המודבקות על שלטי ההכוונה. ראיתי שיש שלטים שהמדבקות כבר גורדו מהם, או גורדו למחצה ויש שלטים שנותרו עליהם מדבקות ישנות. נראה שרוב המדבקות מכסות ומסתירות הכוונה לאתרים נוצריים והן כנראה הודבקו בהתרסה ובמטרה לפגוע.

העברתי את המידע על המצאותן של המדבקות לטיפול העירייה.

בלילה שבין שבת לראשון ה-17 בינואר 2016, רשמה יד נעלמה על קירות כנסיית הדורמיציון ועל החומות של בית הקברות היווני אורתודוכסי כמו גם זה הארמני, כתובות שנאה ונאצה אנטי נוצריות ואף הוסיפה איומים מפורשים בפגיעה פיזית וקריאות לנקמה בנוצרים. הכתובות התגלו מוקדם בבוקר על ידי שוטרי הסיור במקום וההר היה כמרקחה. בשעות הבוקר הגיעו למקום צוותי חדשות רבים מהארץ ומהעולם, וגם פעילי "חלון להר ציון" השכימו קום וסייעו איפה שרק יכלו. במשך הבוקר ניכרה נוכחות משטרתית ערה באזור והעירייה דאגה לנקות את הכתובות במהרה.

[See image gallery at www.mountzion.org.il]

בארבע אחר הצהריים הגיעו לרחבת הכניסה של כנסיית הדורמיציון כמה עשרות אנשים, בהם רבנים ורבות ואזרחים מודאגים מטעם קואליציית הארגונים "תג מאיר – אור במקום טרור", על מנת להפגין סולידריות עם הנזירים הבנדיקטינים של כנסיית הדורמיציון. בתוך כך גם פעילי ומתנדבי "חלון להר ציון" היו בשטח והשתתפו בפעילות של "תג מאיר". במקביל, עמלנו מאחורי הקלעים על מנת להוציא מתוק מעז. ואכן, מתוך האירועים הקשים הצלחנו להרים שיתוף פעולה נדיר ולהוציא גינוי משותף ליהודים ולנוצרים, מטעם רבים מהמוסדות והגופים הדרים בהר ציון.

זוהי כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה של הר ציון שהארגונים והדיירים בהר ציון מוציאים הודעת גינוי משותפת כנגד פגיעה באתרים דתיים בהר.

להלן נוסח הגינוי :

אנו, המוסדות, הארגונים והדיירים בהר ציון, מגנים בכל תוקף את ההשחתה וריסוס כתובות השנאה על ובסמוך לאתרים נוצרים בהר ציון בירושלים, אשר התרחשו הלילה, ה-17 בינואר 2016. בין תוכן הכתובות ניתן למצוא גידופים, כמו גם איומים באלימות ובפגיעה. אנו, דיירי הר ציון, קוראים לשמור על הביטחון והכבוד ההדדי באתרים הקדושים לכל הדתות בהר ציון. כאשר אחד מהמקומות הקדושים מחולל, הדבר משפיע לא רק על האתר עצמו, אלא גם על כל שאר האתרים הקדושים בהר ציון. בנוסף, אירועים אלו של פגיעה במקומות קדושים משפיעים לרעה על רקמת החיים העדינה של הקיום המשותף בארץ הקודש בכלל ובירושלים, עיר הקודש בפרט.

על החתום:

• ישיבת התפוצות בהר ציון

• הפטריארכיה הארמנית – בית הקברות הארמני בהר ציון

• בני עקיבא העולמי בהר ציון

• המחלקה הנוצרית – האגף לעדות, משרד הפנים, חדר הסעודה האחרונה בהר ציון

• אריק פלציג – נבל דוד, הר ציון

• מנזר הדורמיציון בהר ציון

• ד"ר זיגמונד זיגלר כהן, תושב הר ציון

• הקולג' האמריקאי בהר ציון

• קוסטודיה טרה סנטה , מנזר אד-סנקולום בהר ציון

• המרכז הבין-תרבותי לירושלים בהר ציון

 

24.12.2015

ביום שלישי, טרם חג המולד נפגשנו כעשרה מתנדבי "חלון להר ציון" בשעת ערב לא מאוחרת בכנסיית הדורמיציון. על פי רוב אנחנו רואים את הכנסייה כשהיא גדושה ועמוסה במבקרים, אולם הפעם, האב רלף, מנהל המנזר, והאח איגנציוס, המזכיר שלו, פתחו את שער הברזל המוביל לכנסייה אחרי רדת החשכה במיוחד עבורנו.

הייתה זו פגישת הכנה לקראת ערב חג המולד שחל ביום חמישי באותו השבוע. מידי שנה גודשים את הכנסייה עשרות מבקרים ישראלים המתעניינים בנצרות ורוצים גם "לתפוס קצת אווירה של חו"ל". השנה יצרנו שיתוף פעולה חדש בין מתנדבי חלון להר ציון לנזירי הדורמיציון כדי לסייע לנזירים לנהל ולנתב את הקהל הרב המגיע לכנסייה מידי שנה.

אחרי תדרוך, חלוקת תפקידים והרבה שאלות מצידינו ותשובות של הנזירים הלכנו איש איש לביתו, ונפגשנו שוב, באווירה חגיגית ביום חמישי בלילה.

התכנסנו שוב ליד הדורמיציון בליל חג המולד. השעה הייתה מאוחרת אולם אווירת החג השכיחה מכולנו את העייפות. האח איגנציוס הכניס אותנו דרך שער אחורי, הרחק מהקהל שכבר התאסף ליד הדלת.

לראשונה בחיים שלנו פתחנו אנחנו את דלתות הכנסייה לקהל המבקרים.

עץ חג המולד וסצנת הלידה של ישו ניצבו משני צידי אזור המקהלה בו נערך הטקס. לאט לאט הקהל התחיל למלא את הכנסייה, ואנחנו ניסינו לעזור ולהסביר מעט למתעניינים הישראלים על מהלך הטקס.

טקס חצות הלילה בחג המולד בדורמיציון הוא למעשה לא מיסה. את המיסה מקיימים הנזירים יחד עם אורחיהם מגרמניה בשעה מוקדמת יותר. כיוון שהנזירים שמו לב שיש התעניינות רבה של ישראלים בטקס שהם מקיימים בחצות הם החליטו להתאים את הטקס לקהל הישראלי – לקיים את המיסה בשעה מוקדמת יותר, ובחצות לקיים טקס שיכלול מזמורים וקטעי קריאה באנגלית בעיקר, המוכרים ונגישים יותר לקהל הישראלי. מידי שנה הטקס משתנה מעט וחוברות עם מהלך הטקס, השירים וקטעי הקריאה מחולקות בכניסה לכנסייה.

בשעה חצות בדיוק צלצלו פעמוני כנסיית הדורמיציון ושיירה של נזירים, תלמידי הסמינר התיאולוגי בית יוסף, ואורחים נוספים מגרמניה נכנסה לכנסייה מכיוון המנזר.

הטקס נפתח בנגינת עוגב ואחריה קריאה בעברית, מתוך ספר בראשית.

ישי שביט

התחלתי את הבוקר עם אמירת תהילים שקטה בקבר דוד. אחרי שאתמול היה עומס יחסי בגלל צום העשירי בטבת, היום היה שקט יחסי.

בצאתי מהקבר הלכתי למרכז המבקרים החדש שהקימה ישיבת התפוצות, צפיתי בסרטון על דוד המלך ושוחחתי מעט עם האחראית על המקום. יכול להיות מעניין לראות איך קבוצות מגיבות לסרט הזה.

ביציאה משם נתקלתי בר' גולדשטיין, אחד מהבנים של הרב מרדכי גולדשטיין, המייסד של ישיבת התפוצות. מסתבר שהוא מטפל ברפואה סינית ומומחה גדול לצמחי מרפא. היתה לנו שיחה מעניינת על קדושת המקום. שנינו הסכמנו שמתקיים כאן נס אמיתי, ששלוש הדתות – יהדות, נצרות ואסלאם חיות במקום הזה יחדיו ובשלום.

בגן היווני מתנהלת במרץ חפירה ארכיאולוגית. פגשתי את מנהל החפירה שסיפר לי שהם חושפים כאן פינת מבנה, שנחשף בעבר על ידי ארכיאולוג צרפתי בשם אבל בשנת 1910 ופורסם ב Revew Biblic בשנת 1911. לטענתו של אבל, מדובר במבנה מהתקופה הרומית המאוחרת, מעניין מה יעלו בידם הארכיאולוגים המודרניים.

לאחרונה מתחזקת מסורת שקבר דוד האמיתי נמצא בגן היווני ולא במבנה הקבר הנוכחי דווקא. אני תוהה כיצד החפירה הארכיאולוגית תשפיע על מסורת זו.

בבית הקברות היווני שתית קפה עם מוניר, שומר בית הקברות. מוניר מתגורר בעיר העתיקה ושלח ידו בשלל תעסוקות – מחשמלאי ועד מורה דרך. בשנים האחרונות הוא שומר בבית הקברות ופותח אותו בימיות השבוע בין השעות 8:00 ל 11:00, (בשבת פתוח עד 12:00, וביום ראשון סגור). שוחחנו על משפחתו וילדיו. נכדו הבכור נהרג בתאונת עבודה קשה בהיותו בן 14, סמוך לשער החדש. לצערו של מוניר, בגלל שאביו של הנכד בן העדה הקופטית, סירב הפטריארך היווני לקבור אותו בבית הקברות של העדה היוונית, כך שהסב אינו יכול לפקוד את קברו מידי יום. למרות זאת מוניר הציב תמונה גדולה של הנכד בבית הקברות ומידי יום הוא מדליק נרות וקטורת לזכרו.

בכנסיית הדורמיציון ההכנות לקראת חג המולד בעיצומן. בריגיט, אחת המתנדבות במקום טורחת על קישוט עץ חג המולד, ומתנדבות נוספות מקשטות את הקפיטריה. "אירופה קטנה" בלב ירושלים.

 

 

 

נורית בזל, מרים בן דוד, מירב סטיין

שמש חורף מלווה אותנו הבוקר בעודינו יוצאות לחקור את האתרים המוכרים פחות בהר ציון. התחלנו בבניין הנטוש הסמוך למגרש החניה העליון. בניין זה כמו מרבית הבניינים על הר ציון היה שייך למשפחת דג'אני עד 1948. לפני מספר שנים הבניין נרכש על ידי ישיבת התפוצות וטרם נעשה בו שימוש. בינתיים התמלא הבניין ערימות אשפה וזבל, אולם היום כשנכנסנו פנימה ראינו שהתבצעו עבודות במקום וחלק גדול מהחלל המרשים והמקושת נוקה ממש לאחרונה.

 

יש עוד עבודה… הנה הקטע שעוד לא נוקה:

 

בכניסה לאולם מצאנו "מזוזה" מאולתרת. נראה שמישהו עושה שימוש במקום הזה למרות הכל:

 

משם המשכנו לכיוון הבניין הנטוש ששימש בעבר את אולם האירועים "שולחן דוד". שם נמצא בניין שאף הוא שייך היה למשפחת דג'אני אך על פי סגנון הבניה שלו נראה לנו שהוא נבנה בתחילת שנות העשרים.

התקרבנו קצת וראינו שהרעפים האדומים שעל הגג (וגם אילו שנשרו לרצפה) הם "רעפי מרסיי" רעפים שיובאו ממרסיי בצרפת בתחילת המאה העשרים ועדיין ניתן למצוא אותם על כמה גגות ירושלמיים עתיקים.

 

המשכנו לכיוון הגן היווני, גם שם עסוקים בעתיקות. לאחרונה החלו חפירות ארכיאולוגיות בשטחו הדרום-מזרחי של הגן. מוני החצרן של הסמינר היווני סיפר לנו על חפירות נוספות שנעשו במקום לפני כמה שנים וחשפו רצפת פסיפס ועמודים. חפירות אילו כוסו זה מכבר וכל מה שנשאר מבצבץ מעל פני האדמה הוא סימון קלוש מטעם רשות העתיקות.

 

בגן היווני כתובת גזענית קטנה לא נסתרה מעינינו. היא מצטרפת לכתובות רבות שאנחנו עדים להן במרחב ומנסים להילחם בהן.

 

המשכנו לכיוון בית הקברות הארמני. בית הקברות פתוח מידי יום פרט ליום ראשון ואת פנינו קיבל חאצ'יק, השומר הארמני הלבבי המופקד על המתחם.

העפנו מבט מתחת ליסודות הכנסייה הארמנית הלא-גמורה ונגלו לעינינו הריסותיה של כנסיה ביזנטית קדומה. ככל הנראה כנסייה שנחשבה אז לבית כייפא, הכהן הגדול בזמן ישו.

 

סיירנו מעט בין המצבות של בית הקברות הארמני, רובן מעוטרות באריחים ארמניים צבעוניים, והגענו לאנדרטה לזכר נרצחי טבח העם הארמני המוצבת במרכז בית הקברות.

 

משם שמנו פעמינו לכיוון בית הכנסת הספרדי הנמצא ממש ליד הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. ביקשנו רשות ונכנסנו לבית כנסת פשוט אך מרשים זה. שלושה גברים היו שקועים בלימוד אך לא הופרעו מנוכחותנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בכניסה לבית הכנסת ראינו שלט עם פניה לתרומה לישיבת נהר שלום הנמצאת בנחלאות ונאמר לנו שיש קשר משפחתי בין שני מוסדות התפילה והלימוד.

 

בחדר הסעודה האחרונה ראינו כמו כמעט בכל יום מבקרים וצליינים מכל העולם. שוחחנו מעט עם המאבטח. הוא חדש בתפקיד וזהו יומו הראשון בעבודה. הוא סיפר לנו בהתרגשות על קבוצת צליינים רוסיים שהגיעה בבוקר ושרה שירים שקטים ויפים. ניכר שהוא מוצא עניין בעבודתו החדשה.

למטה בקבר דוד פגשנו תייר אוסטרלי שתמה על ההפרדה בין גברים לנשים בקבר. סיפרנו לו שמטרת ההפרדה היא לעזור למתפללים להתרכז בתפילה בלבד ועשה רושם שהוא מתרשם עמוקות מתפיסת עולם זו.