ביום ראשון שבו חל חג השבועות היהודי נחגג גם חג הפנטקוסט (שבועות הקתולי). בהר ציון לתאריך זה היתה משמעות מיוחדת. על פי הסטטוס קוו בחדר הסעודה האחרונה הקתולים מקיימים תפילה בחדר הסעודה האחרונה ביום ראשון של החג. השנה, במקביל, התקיימה הילולת דוד המלך היהודית בקבר דוד שנמצא באותו מתחם. גם למקום עצמו יש משמעות מיוחדת. חג השבועות היהודי נחשב כיום לידתו ופטירתו של דוד המלך, ואלפים מגיעים לפקוד את המתחם במהלך החג. חלקם אף שוהים במתחם לאורך כל ימי החג באוהלים. חלקם הולכים דרך ארוכה ברגל על מנת להתפלל סמוך לציון הקבר. בחג הפנטקוסט הנוצרי מציינים את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, אירוע המסמל את לידת הכנסייה הנוצרית. על פי המסורת הנוצרית ירידת רוח הקודש התרחשה בחדר הסעודה האחרונה. 

כמידי שנה היינו שם, מתנדבי חלון להר ציון, על מנת לסייע למשטרה לשמור על הסדר וההבנה בין הקהילות. 

התהלוכה הקתולית, בראשות הקוסטוס, שומר המקומות הקדושים ומלווה על ידי הקווסים, שומרי הראש המסורתיים הגיעה בשעת אחר הצהריים לחדר הסעודה האחרונה. יחד איתה הגיעו כמה מאות מאמינים נוצריים לתפילה המיוחדת של החג. במהלך התפילה נפתח עבור המתפללים חדר מיוחד – חדר ירידת רוח הקודש על השליחים, שנפתח רק פעם בשנה. 

התפילה הנוצרית במקביל לחג היהודי הביאה איתה גם מתחים בין הקהילות השונות. למרגלות הכניסה לחדר הסעודה האחרונה עמדו אנשים בודדים ונשאו שלטים במחאה על התפילה הנוצרית במהלך החג היהודי. בניגוד למתח  ששרר במקום בשנים קודמות המחאה הפעם היתה מכובדת ושקטה. שני המפגינים שנותרו במקום ניהלו שיחות עם מתנדבי חלון להר ציון על משמעות התפילה והביעו את הכאב שנגרם להם כתוצאה מתפילה נוצרית מעל קבר דוד בחג השבועות.

לפי המסורת הנוצרית, חג החמישים, הפנטקוסט הוא יום ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, ולמעשה לידתה של הכנסייה הראשונה. החג חל חמישים יום לאחר חג הפסחא (חג תחייתו של ישו) ומקביל לחג השבועות היהודי שנחגג חמישים יום לאחר הפסח ובו מציינים את מתן התורה לעם ישראל. מעמד ירידת רוח הקודש על השליחים במסורת הנוצרית מקביל למעמד הר סיני במסורת היהודית. על פי הברית החדשה, אירוע זה התרחש בחדר הסעודההאחרונה. על כן יש משמעות גדולה למקום קדוש זה במהלך החג. לפיכך בחג הפנטקוסט בהתאם לסטטוס קוו שהחילה מדינת ישראל, שלוש עדות נוצריות שונות מקיימות תפילה ציבורית: הקהילה הקתולית, בהובלת המסדר הפרנציסקני; הקהילה הארמנית והקהילה היוונית אורתודוקסית. השנה, הקהילות הנוצריות כולן חגגו את חגיהם באותם תאריכים (בדרך כלל יש הבדלים של כמה ימים הנובעים מההבדלים בין לוח השנה היוליאני, שבו משתמשות העדות הנוצריות המזרחיות, ללוח השנה הגריגוריאני, שבו משתמשות העדות הנוצריות המערביות, וזהו למעשה לוח השנה הלועזי הכללי).

כך קרה שביום אחד התקיימו שתי תפילות, בזו אחר זו, בחדר הסעודההאחרונה, ויום לאחר מכן תפילה נוספת.

במהלך תפילות חג הפנטקוסט בחדר הסעודה האחרונה שתי דלתות שכל ימות השנה עומדות סגורות ונעולות נפתחות בטקסיות לזמן קצר בלבד.

במהלך התפילה הקתולית נפתח חדר "ירידת רוח הקודש על השליחים", שמכונה במקומות מסויימים גם "קבר דוד המדומה". בתקופה בה חדר הסעודה האחרונה וקבר דוד היו מסגד, כאשר יהודים ביקשו להכנס לקבר דוד הובילו אותם המוסלמים אל חדר זה שנמצא בדיוק מעל ציון קבר דוד המלך. הם אף הציבו במקום מצבה "מדומה", כדי לדמות את קבר דוד. עבור הנוצרים חדר זה מסמל את ירידת רוח הקודש על השליחיו של ישו בחג הפנטקוסט. כאמור, החדר הזה נמצא בדיוק מעל ציון קבר דוד ועל כן נזהרים בו במיוחד ורוב ימות השנה המקום סגור למבקרים. במהלך חג הפנטקוסט מתקיימת בו תפילה קצרה אותה מוביל הקוסטוס, שומר המקומות הקדושים.

יום לאחר מכן היוונים אורתודוקסים פותחים אף הם דלת נעולה – הדלת במרכז גרם המדרגות המחבר בין חדר הסעודה האחרונה לקבר דוד. במהלך התפילה הבישוף היווני המוביל את התפילה יורד יחד עם כמה נכבדים לתוך קבר דוד ומקיים שם טקס קצר בן מספר דקות.

בשל אירועים אילו חג השבועות הנוצרי הוא לרוב אירוע מתוח בהר ציון, המלווה בהתנגדות מקרב כמה גורמים יהודיים. משטרת ישראל עושה מאמצים אדירים ומוצלחים ביותר לשמירה על השקט והסדר במהלך האירועים הללו. גם השנה מתנדבי חלון להר ציון היו שם כדי לסייע למשטרה, לשוחח ולהרגיע את הרוחות.

ביום ראשון אחר הצהרים התכנסו המתנדבים לקראת התפילה הארמנית והקתולית שהתקיימו השנה בזו אחר זו.

ראשונים נכנסו הארמנים בתהלוכה מכובדת המובלת על ידי קווסים, שומרי ראש טקסיים, מסורת ירושלמית מימי התורכים. התפילה התנהלה באווירה

 חגיגית ביותר. הובילו אותה כהני הדת הארמנים ונכחו במקום כמה מבני הקהילה. מחוץ לחדר הסעודה האחרונה משטרת ישראל שמרה על הסדר והמתנדבים שלנו היו שם כדי לשוחח ולהסביר.

לאחר שעה קלה הארמנים סיימו את תפילתם ומיד לאחר מכן התהלוכה הקתולית הגיעה מכיוון שער יפו, מלווה אף היא בקווסים המסורתיים.

רבים מבני הקהילה הקתולית הצטופפו בחדר הסעודה האחרונה, יחד עם 

מבקרים ותיירים שהגיעו להיות נוכחים בטקס. גם התפילה הקתולית התנהלה באווירה חגיגית ומיוחדת.

יום שני בבוקר שמור באופן מסורתי ליוונים האורתודוקסים. היוונים יצאו בתהלוכה מכיוון הסמינר היווני הממוקם על המורדות המערביים של הר ציון, דרך הגן היווני לכיוון חדר הסעודה האחרונה. הפעם, בגלל הרגישות המיוחדת של התפילה היוונית, הכוללת כניסה לקבר דוד, כוחות משטרה רבים הגיעו כדי לאבטח את האירוע ולוודא שהסדר נשמר. מעט לפני התפילה נסגר אתר קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה למבקרים. מתנדבי חלון להר ציון עמדו בכניסות 

על מנת להסביר לעוברים ולשבים על המתרחש. בתוך מתחם הקבר קבוצה של יהודים הגיעה למחות נגד התפילה הנוצרית. המתנגדים לבשו שק, קראו קריאות והתפללו ברחבה שמחוץ לקבר דוד.

למרות המתיחות הסדר נשמר והתפילה החגיגית התנהלה בצורה מכובדת.

חג השבועות, בו נהוג לקרוא תהילים ולציין את הילולת דוד המלך הוא אחד הזמנים המרגשים והעמוסים ביותר בהר ציון.

על פי המסורת היהודית חג השבועות הוא יום לידתו ופטירתו של דוד המלך. במהלך החג נהוג לקרוא תהילים וללמוד תורה במשך כל הלילה.

החל משעות הערב החלו להתקבץ מאות אנשים בהר ציון. שלטים המברכים את החוגגים הוצבו בכניסות למתחם קבר דוד ודוכני אוכל ושתיה השיבו את נפשם של העולים לרגל במעלה ההר.

בשטח הגן היווני, הנמצא מאחורי הכנסה לקבר דוד עשרות משפחות נטו אוהל למשך השבת והחג, על מנת להיות קרובים לקבר דוד במהלך הילולת דוד המלך. מסורת זו של "פסטיבל אוהלים" בהר ציון במשך חג השבועות מתקיימת כבר מעל עשר שנים. החוגגים נהנים ממטבח פתוח הפועל בכל משך החג וכמובן, קרבה בלתי אמצעית לטבע ולאתר קדוש בו זמנית.

שולחנות ארוכים נפרשו ממול למטבח הארעי והעוברים והשבים, בין אם הם עוברים לרגע או מבקרים לזמן ממושך הוזמנו להתכבד, ללא הבדל דת, גזע ומין.

לקראת חצות הליל קבר דוד התחיל להתמלא באנשים. מאות אנשים הגיעו לתיקון שבועות בציון קברו של דוד המלך. המתפללים נשארו ללמוד ולקרוא תהילים במקום עד אור הבוקר.

ביום החג עצמו התכונה בקבר דוד היתה רבה. נוסף על אלפי המבקרים היהודים שהגיעו לחגוג את שבועות בציון קברו של דוד המלך, הגיעו גם מבקרים נוצרים רבים לביקור בחדר הסעודה האחרונה, האתר הקדוש לנוצרים.

זרם המבקרים בחדר הסעודה האחרונה הולך וגדל בשבועות האחרונים עקב הסמיכות לחג הפנטקוסט (חג השבועות הנוצרי) בו על פי המסורת הנוצרית ירדה רוח הקודש על שליחיו של ישו בחדר הסעודה האחרונה. עבור המאמינים הנוצריים, חדר הסעודה האחרונה בחג הפנטקוסט מקביל למעמד הר סיני ביהדות.

במהלך החג הגיעו מספר מבקרים וקבוצות לא שגרתיות לביקור בחדר הסעודה האחרונה. אחת מהן היתה אישה שנכנסה לאקסטזה דתית, תקעה בשופר מחוץ למתחם קבר דוד וכן בתוך חדר הסעודה האחרונה. הרעש הרב הפריע מאוד למתפללים היהודים שדאגו לשמור על קדושת החג ואיסור התקיעה במהלך היום הקדוש, כמו גם למתפללים הנוצרים שרצו להינות בשקט מקדושת המקום.

השומר של חדר הסעודה האחרונה ושוטרי מרחב דוד נחלצו לטובת המתפללים. מתנדבי חלון להר ציון היו שם כדי לסייע לשוטרים בתרגום השיחה מול האישה. לאחר  ניסיונות הדברות השוטרים פינו את האישה מהמקום.

חמישים ושניים יום לאחר תפילת יום חמישי הגדול שהתקיימה בחדר הסעודה האחרונה על ידי המסדר הפרנציסקני, התכנסה הקהילה הקתולית שוב לתפילת חג השבועות (נקרא גם חג החמישים: פנטקוסט) באותו המקום בדיוק.

חג השבועות הנוצרי נחגג חמישים יום לאחר חג הפסחא, ובו מציינים הנוצרים את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, שהתקיימה על פי המסורת בחדר הסעודה האחרונה בהר ציון. לפי האמונה הנוצרית רגע זה של ירידת רוח הקודש על השליחים מסמל את לידתה של הכנסייה הראשונה והפצת תורתו של ישו בעולם.

זוהי אחת מחמש הפעמים בשנה בהן מתקיימת תפילה נוצרית בחדר הסעודה האחרונה על פי הסטטוס קוו במקום.

גם הפעם, אנחנו, מתנדבי חלון להר ציון היינו שם כדי לסייע למשטרה, לעזור בהדברות והסברה מול התיירים, המבקרים הסקרנים והמתנגדים שבאו למחות כנגד קיום טקס נוצרי בחדר שנמצא מעל קבר דוד המלך.

בשעת אחר הצהריים, בשיאו של גל חום אופייני לחודש מאי, יצאה תהלוכה טקסית, מלווה על ידי קוואסים (שומרי ראש טקסיים) מאיזור השער החדש, דרך שער ציון, אל חדר הסעודה האחרונה.

אחת מחמשת הפעמים בשנה בהם מתקיימת תפילה נוצרית רשמית בחדר הסעודה האחרונה מתרחשת מידי שנה ב"יום חמישי הגדול" על פי לוח השנה הקתולי.

תפילה זו נערכת מידי שנה במעמד הקוסטוס, שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש מטעם האפיפיור וראש המנזר הפרנציסקני בארץ הקודש. במהלך התפילה הקוסטוס רוחץ את רגליהם של שנים עשר תלמידים ירושלמיים מצטיינים. המעשה הזה משחזר את מעשה ישו, שרחץ את רגליהם של שנים עשר תלמידיו בטרם הסעודה האחרונה. מעשה זה מסמל ענווה וצניעות.

במקרה, בשנת 2016 יום חמישי הגדול על פי הלוח הקתולי חל באותו התאריך בו מציינים היהודים את חג הפורים. התפילה הפרנציסקנית התקיימה שעה קלה לפני קריאת המגילה בקבר דוד ובכל קהילות ירושלים.

כיוון שמדובר באירוע חשוב והומה אדם, היינו שם, מתנדבי חלון להר ציון, על מנת לסייע לתיירים ולמאמינים הרבים שעשו את דרכם מירושלים, מרחבי הארץ ומרחבי העולם, בהסברים ובשמירה על הסדר.

קייטי פוטר

בבוקר נר שלישי של חנוכה. יש מזג אוויר יפה ועלים ירוקים מתחילים לנבוט בשטחים הפתוחים של הר ציון.

סיירתי באיזור "הגן היווני" וראיתי את החפירות הארכיאולוגיות החדשות שנעשו שם. החפירה נעצרה לעת עתה אבל צפויה להתחדש בקרוב.

המשכתי לכיוון כנסיית הדומרציון, שמעתי כמה מדריכים מסבירים לתיירים שלהם עובדות ובדיות, נכונות יותר ונכונות פחות והמשכתי לאורך הכביש המפריד בין הר ציון לבין סילוואן. נגלה לעיני נוף יפה לכיוון סילוואן וכנסיית פיטר אין גליקנטו.

בכניסה לקבר דוד ראיתי גרפיטי חדש שלא שמתי לב אליו בעבר

על גג חדר הסעודה האחרונה עובר אורח או אחד מדיירי המקום מצא לו פינה שקטה ומוצלת לשבת וללמוד.

זרם התיירים היום איטי מהרגיל והרחבה שמתחת קבר דוד שקטה ורגועה, ובכל זאת ההרכב האנושים הירושלמי האופייני לקבר דוד ניכר.

נורית בזל, מרים בן דוד, מירב סטיין

שמש חורף מלווה אותנו הבוקר בעודינו יוצאות לחקור את האתרים המוכרים פחות בהר ציון. התחלנו בבניין הנטוש הסמוך למגרש החניה העליון. בניין זה כמו מרבית הבניינים על הר ציון היה שייך למשפחת דג'אני עד 1948. לפני מספר שנים הבניין נרכש על ידי ישיבת התפוצות וטרם נעשה בו שימוש. בינתיים התמלא הבניין ערימות אשפה וזבל, אולם היום כשנכנסנו פנימה ראינו שהתבצעו עבודות במקום וחלק גדול מהחלל המרשים והמקושת נוקה ממש לאחרונה.

יש עוד עבודה… הנה הקטע שעוד לא נוקה:

בכניסה לאולם מצאנו "מזוזה" מאולתרת. נראה שמישהו עושה שימוש במקום הזה למרות הכל:

משם המשכנו לכיוון הבניין הנטוש ששימש בעבר את אולם האירועים "שולחן דוד". שם נמצא בניין שאף הוא שייך היה למשפחת דג'אני אך על פי סגנון הבניה שלו נראה לנו שהוא נבנה בתחילת שנות העשרים.

התקרבנו קצת וראינו שהרעפים האדומים שעל הגג (וגם אילו שנשרו לרצפה) הם "רעפי מרסיי" רעפים שיובאו ממרסיי בצרפת בתחילת המאה העשרים ועדיין ניתן למצוא אותם על כמה גגות ירושלמיים עתיקים.

המשכנו לכיוון הגן היווני, גם שם עסוקים בעתיקות. לאחרונה החלו חפירות ארכיאולוגיות בשטחו הדרום-מזרחי של הגן. מוני החצרן של הסמינר היווני סיפר לנו על חפירות נוספות שנעשו במקום לפני כמה שנים וחשפו רצפת פסיפס ועמודים. חפירות אילו כוסו זה מכבר וכל מה שנשאר מבצבץ מעל פני האדמה הוא סימון קלוש מטעם רשות העתיקות.

בגן היווני כתובת גזענית קטנה לא נסתרה מעינינו. היא מצטרפת לכתובות רבות שאנחנו עדים להן במרחב ומנסים להילחם בהן.

המשכנו לכיוון בית הקברות הארמני. בית הקברות פתוח מידי יום פרט ליום ראשון ואת פנינו קיבל חאצ'יק, השומר הארמני הלבבי המופקד על המתחם.

העפנו מבט מתחת ליסודות הכנסייה הארמנית הלא-גמורה ונגלו לעינינו הריסותיה של כנסיה ביזנטית קדומה. ככל הנראה כנסייה שנחשבה אז לבית כייפא, הכהן הגדול בזמן ישו.

סיירנו מעט בין המצבות של בית הקברות הארמני, רובן מעוטרות באריחים ארמניים צבעוניים, והגענו לאנדרטה לזכר נרצחי טבח העם הארמני המוצבת במרכז בית הקברות.

משם שמנו פעמינו לכיוון בית הכנסת הספרדי הנמצא ממש ליד הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. ביקשנו רשות ונכנסנו לבית כנסת פשוט אך מרשים זה. שלושה גברים היו שקועים בלימוד אך לא הופרעו מנוכחותנו.

בכניסה לבית הכנסת ראינו שלט עם פניה לתרומה לישיבת נהר שלום הנמצאת בנחלאות ונאמר לנו שיש קשר משפחתי בין שני מוסדות התפילה והלימוד.

בחדר הסעודה האחרונה ראינו כמו כמעט בכל יום מבקרים וצליינים מכל העולם. שוחחנו מעט עם המאבטח. הוא חדש בתפקיד וזהו יומו הראשון בעבודה. הוא סיפר לנו בהתרגשות על קבוצת צליינים רוסיים שהגיעה בבוקר ושרה שירים שקטים ויפים. ניכר שהוא מוצא עניין בעבודתו החדשה.

למטה בקבר דוד פגשנו תייר אוסטרלי שתמה על ההפרדה בין גברים לנשים בקבר. סיפרנו לו שמטרת ההפרדה היא לעזור למתפללים להתרכז בתפילה בלבד ועשה רושם שהוא מתרשם עמוקות מתפיסת עולם זו.

נועה ישראלי ומירב הורוביץ

יצאנו לשיטוט בין הערביים לעבר הגן היווני מאחורי קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה.

כיבד את פנינו יהודי מבוגר שנראה נרגש מכך שיש יהודים שנמצאים בהר ציון הוא שאל אותנו אם אנחנו לא מפחדות להלך בהר ציון?

בהמשך הדרך ראינו מדורה וסביבה חבורה של ילדים שמחים וצוהלים. מסתבר שהם חוגגים יומולדת שש או שבע לבת קטנה. אחת הנשים המבוגרות סיפרה לנו שזהו מקום מיוחד עבורה כיוון שהיא עצמה גדלה כילדה בהר ציון, בישיבת התפוצות, ולכן כולם "מרגישים בבית". 

המשכנו לעבר חדר הסעודה האחרונה. באחד השבועות האחרונים התקיים שם טקס גדול שיצר חיכוכים ואי הבנות עם השומר בכניסה. הפעם התקיים שם טקס קטן יותר אך עושה רושם שלא פחות משמעותי. במהלך הטקס חולקו יין ולחם למשתתפים.

בהמשך התקיימה שם תפילה נוספת של צליינים מברזיל, שהתלבשו באופן מיוחד לקראת המעמד של ביקור בחדר הסעודה האחרונה.

קבוצות אחרות מתמודדות בדרכים יצירתיות עם האיסור לקיום תפילה בציבור בחדר הסעודה האחרונה ומוצאות להן מקומות לתפילה ולחיבור במקומות אחרים – על גג המתחם או ברחבה שלמטה.

רחל פרידסון

התיצבתי בזמן להשתלמות שתוכננה עם ניר אורטל בשישי (13.11.15). ראש חדש ויום יפה בחוץ.

הגעתי לדלת הסגורה של המרכז הבין תרבותי (אין תה … מילא ,יפה בחוץ) הסתובבתי בהר קצת וחפשתי משתלמים ואין … טעיתי ביום של ההשתמות והקדמתי בשבוע. הזדמנות פז לסיור עצמאי בהר.

הלכתי לכיוון קבר דוד וראיתי קבוצה של אנשים מבוגרים יוצאת ממתחם הקבר לכיוון הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. כדי להגיע לשם היה עליהם לרדת גרם מדרגות העגולות ושמתי לב לכך שאין מעקה לצד המדרגות. האנשים המבוגרים ירדו במדרגות באיטיות ובחשש בעודם נעזרים בכל מי ומה שסביבם, כולל העציצים.

אולי אפשר לעשות משהו בנידון ?

בקבר דוד פגשתי בשרה ושוחחתי איתה מעט. שרה מגיעה בקביעות לאמירת תהילים,  בכניסה לקבר "ריתקה" אותי לכניסה הרבה זמן וזה אפשר לי להתרשם ממספר המבקרים והמגוון האנושי והדתי של הקבוצות. כמעט כולם תיירים נוצרים ומוסלמים.

חסידי ברסלב שהגיעו לאמירת כל התהילים עד הצהרים, שרו מדי פעם מזמורים שלמים, היה נעים מאד לאוזן ובטוח תרם לחוויה של התיירים.

בכניסה למתחם המקורה שוחחתי עם השומר – משה, והוא הכיר לי את שרגא – חסיד שמסתובב במקום ובין השאר מחפש יהודים בין קבוצות התיירים ועוזר להם להניח תפילין.

האם זה מחרב שמישהו היסב לסביל עם הוספת הברז? ותרמיל הפגז שהוסב לעציץ הוצב מתחת לברז שלא עובד על מנת להשקות צמח מפלסטיק? ה"מיצג" הזה עורר בי תחושה לא נוחה. מן הראוי לדאוג במכבדת יותר למחרב עתיק.

בכל מקרה הייתי רוצה להבין מה זה? וממתי זה שם? ומה קרה לו במשך הזמן?

לא וויתרתי על התצפית מהגג (ליד חדר הנשיא), אותה אני זוכרת מטיול בית ספר לירושלים בכתה ד' לפני 1967.

משם שמתי פעמיי הביתה, אך כשעברתי ליד הדורמיציון התפתתי להכנס, ראתי את הקפיטריה הנחמדה שלהם וישבתי בשולחן בחוץ לדבר עם השוטרים שהיו בסיור, האחד דרוזי והשני מוסלמי ואתם גדעון הקב"ט של הדורמיציון, יווני-אורתודוכסי מנצרת (אני הייתי על תקן יהודיה).

דברנו על המצב  הבטחוני, ועל כמה השקט והשלום נחוץ, ועד כמה השלום אפשרי בין אנשים כמונו זה אפשרי, אך יש אנשים בעיר ובהר ציון שלא רוצים לחיות בשלום. הם רוצים לגמור המשמרת בשלום וללכת הביתה. אני דווקא הייתי אופטימית.

הצטערתי שלא יכולתי להענות להזמנת השוטרים להמשך הסיור שלהם, השארתי משהו לפעם הבאה ורצתי הביתה לבשל לשבת.

הדרך הביתה דרך מרכז בגין זמנה לי מבט שטוף שמש על ההר ועל הפסוק בפסל "וכיתתו" של יגאל תומרקין. לו יהי!