"אני כנראה הכומר היחיד בעולם שחוגג את חג המולד בכנסייה מלאה ביהודים", כך סיכם האב ניקודימוס שנאבל, ראש מנזר הדורמיציון, את דרשת חג המולד שלו. אולם הכנסייה היה מלא מפה לפה, ואכן, רוב הנוכחים באולם היו יהודים ישראלים. זו כבר מסורת בכנסיית הדורמיציון. הקהילה דוברת הגרמנית החליטה באופן חריג לקיים את תפילת חצות בליל חג המולד בשפה האנגלית, על מנת להקל על למאמינים מכל העולם, ובכללם גם לישראלים סקרנים שמגיעים לטקס, להבין את משמעויותיו. עם השנים הישראלים התחילו להגיע בהמונים, ומידי שנה כמה מאות אנשים מגיעים לתפילה בערב החג. בשלב כלשהו הנזירים בדורמיציון עמדו משתאים מול התופעה. מצד אחד, הם שמחים מאוד לארח קהל רב כל כך ולחגוג את חג המולד באוווירה בין דתית ומיוחדת, אך מצד שני חסר היה מישהו שינהל את הקהל הרב ויסביר מה הם כללי ההתנהגות הראויים בכנסייה לקהל ישראלי שלרוב לא פוקד כנסיות וטקסים נוצריים.  לפני שלוש שנים אנחנו בחלון להר ציון הצענו את עזרתינו. מאז, כבר שנה שלישית שאנחנו נמצאים שם, בכל מזג אוויר או מצב בטחוני, על מנת לסייע לתפילה לעבור בהצלחה. 

בליל ה 24.12, בגשם שוטף, נפגשנו חבורה גדולה של מתנדבים עם הרבה רצון טוב במרכז הבין-תרבותי. קיבלנו הסבר ותדרוך מהאב דניאל מהדורמיציון על משמעות החג ומהלך הטקס, וכן תדרוך מעאטף השוטר הקהילתי על המצב הביטחוני והבטיחותי כרגע ועל תפקידנו בעזרה למשטרה. כשעה לפני חצות יצאנו לשטח. למרות הגשם והקור כבר כשעה לפני הטקס התחילו אנשים להגיע לכנסייה. אנחנו עמדנו בכניסות כדי להסביר פנים, להסביר על משמעות הטקס ולכוון את האנשים. בחצות כאשר צלצלו הפעמונים הכנסייה היתה מלאה מפה לפה והטקס התחיל. במהלך הטקס קראו הנזירים ופרחי הכמורה שהובילו את הטקס קטעים מהתנ"ך ומהברית החדשה ושרו מזמורים בליווי נגינת עוגב מרשימה. בתום הטקס האב ניקודימוס נשא את הדרשה המסורתית שלו, ולאחר מכן עזבו פרחי הכמורה את האולם בתהלוכה טקסית. 

בתום הטקס למאמינים ולמבקרים חיכתה קבלת פנים חמה, עם יין חם וכיבוד קל. 

הנזירים המשיכו בדרכם לתפילה המסורתית בכנסיית המולד בבית לחם, והמבקרים התפזרו איש איש לביתו. כך נגמר לילה ירושלמי מיוחד וחגיגי במיוחד. 

מסורת חדשה ומרגשת נולדה בהר ציון. מידי קיץ נציגי האירגונים והמוסדות השונים החיים בהר ציון מתכנסים לאירוע חברתי מיוחד. השנה קרה דבר מיוחד עוד יותר – יצאנו, נציגי האירגונים, לסיור קצר ב"שכונה" על מנת להכיר טוב יותר את המקומות בהם פועלים השכנים השונים והמגוונים. בכל מקום שאליו הגענו התארחנו אצל בעלי המקום וקיבלנו הסבר קטן על המקום והפעילות בו.  

הסיור התחיל בנימה אמנם קודרת אך מרתקת וחשובה, במרתף השואה שמנוהל ומתוחזק על ידי ישיבת התפוצות. עבור רבים מהמשתתפים היתה זו הפעם הראשונה בה הם מבקרים במקום זה, אחד המקומות הראשונים שהוקמו להנצחת השואה. 

משם המשכנו למתחם קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה, שמענו ממנהל האתר על המאמצים שנעשים למול העירייה לשפר את תחזוקת האתר. ראינו את מתקן הנרות החדש שהותקן לאחרונה והתרשמנו מרמת הניקיון. בנקודת המשטה סיפר לנו השוטר הקהילתי על הכשרות השוטרים שנעשות במרחב דוד, אשר הר ציון שימש מודל ודוגמא עבורן. 

על גג קבר דוד תיצפתנו על הסביבה ונשמנו את האוויר הטוב של ירושלים. ראש מנזר אד-סנקולום סיפר בקצרה על המנזר וההיסטוריה ארוכת השנים שלו. 

מהגג ירדנו ליציאה האחורית והנסתרת יותר של מתחם קבר דוד. משם שני שערים ירוקים משני צידי השביל מובילים לגינות מופלאות. אחת היא גינת הדורמיציון והשניה היא הגינה של מתחם בית יוסף. שתיהן למעשה שייכות לקהילת הדורמיציון. נציג הדורמיציון סיפר לנו שבעבר היתה זו גינה אחת, אך בשנים שבהן העיר הייתה מחולקת והגישה להר ציון היתה קשה ביותר, קהילת הדורמיציון נתנה למדינת ישראל את שביל הגישה שחוצה כיום את הגינה לשניים. 

ביקרנו בגינות, התרשמנו מהצמחים העתיקים והמטופחים ושמענו קצת על הקהילה. 

הביקור הסתיים בגינה של המרכז הבין-תרבותי לירושלים. שם אכלנו ארוחת ערב חגיגית והחלפנו רעיונות ומחשבות על החיים המגוונים והמעניינים בהר ציון. 

לג בעומר יוצר אתגרים לצד הזדמנויות לשיח למפגש בהר ציון.

מידי שנה ילדי הרובע היהודי מדליקים מדורות בשטח הגן היווני הסמוך למתחם קבר דוד. כל שנה מגיעים עיריית ירושלים, תושבי הרובע היהודי והפטריארכיה היוונית להבנות והסכמות לגבי הדלקת המדורות בשטח הגן. השנה, עקב החלטת משרד החינוך להזיז את חופשת ל"ג בעומר ביום, תושבי הרובע הדליקו מדורות גם במוצאי שבת, שבו חל ל"ג בעומר, וגם בערב יום ראשון, שלאחריו חלה חופשת ל"ג בעומר של משרד החינוך.

הדבר דרש תיאום מורכב של כל הגורמים המעורבים והיערכות של מכבי האש.

כבר בבוקר יום חמישי עובדי עיריית

 ירושלים התחילו בהיערכות: פינו דרך מעבר לרכב כיבוי אש, ניקו את השטח מעשבייה יבשה והגדירו מקומות מיועדים להדלקת המדורות.

במוצאי שבת הגיעו בשמחה רבה תושבי הרובע

 היהודי ובראשם תלמידים בתלמודי תורה. התלמידים הבעירו מדורה גדולה ביותר בשטח שיועד להדלקת המדורות. בשלב כלשהו האש התפשטה לאזור בו הייתה עשבייה רבה והיה חשש לדליקה. כוחות הביטחון הזמינו כבאית למקום, וזו הגיעה במהירות. חלק מהתלמידים ניסו להפריע לכבאית ולכוחות הביטחון לפעול. התלמידים ניסו למשוך את צינור כיבוי האש הרחק ממקור הדלקה וחלקם התנהגו בגסות ובחוצפה כנגד מכבי האש והשוטרים. כנגדם, חלק מתושבי הרובע היהודי גערו בתלמידים על התנהגותם הבעייתית.

לאחר מספר דקות מכבי האש והשוטרים הצליחו להשתלט על הלהבות והרגיעו את הרוחות. רוב התושבים עזבו את המקום. מספר אנשים שנשארו בשטח, הדליקו מדורות קטנות, שמרו על הסדר הציבור ונהנו ממסורת החג.

חג השבועות, בו נהוג לקרוא תהילים ולציין את הילולת דוד המלך הוא אחד הזמנים המרגשים והעמוסים ביותר בהר ציון.

על פי המסורת היהודית חג השבועות הוא יום לידתו ופטירתו של דוד המלך. במהלך החג נהוג לקרוא תהילים וללמוד תורה במשך כל הלילה.

החל משעות הערב החלו להתקבץ מאות אנשים בהר ציון. שלטים המברכים את החוגגים הוצבו בכניסות למתחם קבר דוד ודוכני אוכל ושתיה השיבו את נפשם של העולים לרגל במעלה ההר.

בשטח הגן היווני, הנמצא מאחורי הכנסה לקבר דוד עשרות משפחות נטו אוהל למשך השבת והחג, על מנת להיות קרובים לקבר דוד במהלך הילולת דוד המלך. מסורת זו של "פסטיבל אוהלים" בהר ציון במשך חג השבועות מתקיימת כבר מעל עשר שנים. החוגגים נהנים ממטבח פתוח הפועל בכל משך החג וכמובן, קרבה בלתי אמצעית לטבע ולאתר קדוש בו זמנית.

שולחנות ארוכים נפרשו ממול למטבח הארעי והעוברים והשבים, בין אם הם עוברים לרגע או מבקרים לזמן ממושך הוזמנו להתכבד, ללא הבדל דת, גזע ומין.

לקראת חצות הליל קבר דוד התחיל להתמלא באנשים. מאות אנשים הגיעו לתיקון שבועות בציון קברו של דוד המלך. המתפללים נשארו ללמוד ולקרוא תהילים במקום עד אור הבוקר.

ביום החג עצמו התכונה בקבר דוד היתה רבה. נוסף על אלפי המבקרים היהודים שהגיעו לחגוג את שבועות בציון קברו של דוד המלך, הגיעו גם מבקרים נוצרים רבים לביקור בחדר הסעודה האחרונה, האתר הקדוש לנוצרים.

זרם המבקרים בחדר הסעודה האחרונה הולך וגדל בשבועות האחרונים עקב הסמיכות לחג הפנטקוסט (חג השבועות הנוצרי) בו על פי המסורת הנוצרית ירדה רוח הקודש על שליחיו של ישו בחדר הסעודה האחרונה. עבור המאמינים הנוצריים, חדר הסעודה האחרונה בחג הפנטקוסט מקביל למעמד הר סיני ביהדות.

במהלך החג הגיעו מספר מבקרים וקבוצות לא שגרתיות לביקור בחדר הסעודה האחרונה. אחת מהן היתה אישה שנכנסה לאקסטזה דתית, תקעה בשופר מחוץ למתחם קבר דוד וכן בתוך חדר הסעודה האחרונה. הרעש הרב הפריע מאוד למתפללים היהודים שדאגו לשמור על קדושת החג ואיסור התקיעה במהלך היום הקדוש, כמו גם למתפללים הנוצרים שרצו להינות בשקט מקדושת המקום.

השומר של חדר הסעודה האחרונה ושוטרי מרחב דוד נחלצו לטובת המתפללים. מתנדבי חלון להר ציון היו שם כדי לסייע לשוטרים בתרגום השיחה מול האישה. לאחר  ניסיונות הדברות השוטרים פינו את האישה מהמקום.

חמישים ושניים יום לאחר תפילת יום חמישי הגדול שהתקיימה בחדר הסעודה האחרונה על ידי המסדר הפרנציסקני, התכנסה הקהילה הקתולית שוב לתפילת חג השבועות (נקרא גם חג החמישים: פנטקוסט) באותו המקום בדיוק.

חג השבועות הנוצרי נחגג חמישים יום לאחר חג הפסחא, ובו מציינים הנוצרים את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו, שהתקיימה על פי המסורת בחדר הסעודה האחרונה בהר ציון. לפי האמונה הנוצרית רגע זה של ירידת רוח הקודש על השליחים מסמל את לידתה של הכנסייה הראשונה והפצת תורתו של ישו בעולם.

זוהי אחת מחמש הפעמים בשנה בהן מתקיימת תפילה נוצרית בחדר הסעודה האחרונה על פי הסטטוס קוו במקום.

גם הפעם, אנחנו, מתנדבי חלון להר ציון היינו שם כדי לסייע למשטרה, לעזור בהדברות והסברה מול התיירים, המבקרים הסקרנים והמתנגדים שבאו למחות כנגד קיום טקס נוצרי בחדר שנמצא מעל קבר דוד המלך.

בשעת אחר הצהריים, בשיאו של גל חום אופייני לחודש מאי, יצאה תהלוכה טקסית, מלווה על ידי קוואסים (שומרי ראש טקסיים) מאיזור השער החדש, דרך שער ציון, אל חדר הסעודה האחרונה.

אחת מחמשת הפעמים בשנה בהם מתקיימת תפילה נוצרית רשמית בחדר הסעודה האחרונה מתרחשת מידי שנה ב"יום חמישי הגדול" על פי לוח השנה הקתולי.

תפילה זו נערכת מידי שנה במעמד הקוסטוס, שומר המקומות הקדושים בארץ הקודש מטעם האפיפיור וראש המנזר הפרנציסקני בארץ הקודש. במהלך התפילה הקוסטוס רוחץ את רגליהם של שנים עשר תלמידים ירושלמיים מצטיינים. המעשה הזה משחזר את מעשה ישו, שרחץ את רגליהם של שנים עשר תלמידיו בטרם הסעודה האחרונה. מעשה זה מסמל ענווה וצניעות.

במקרה, בשנת 2016 יום חמישי הגדול על פי הלוח הקתולי חל באותו התאריך בו מציינים היהודים את חג הפורים. התפילה הפרנציסקנית התקיימה שעה קלה לפני קריאת המגילה בקבר דוד ובכל קהילות ירושלים.

כיוון שמדובר באירוע חשוב והומה אדם, היינו שם, מתנדבי חלון להר ציון, על מנת לסייע לתיירים ולמאמינים הרבים שעשו את דרכם מירושלים, מרחבי הארץ ומרחבי העולם, בהסברים ובשמירה על הסדר.

ביום חמישי, ז' באדר ב' תשע"ו התקיימה זו הפעם השנייה אזכרה לזכרם של עניי ירושלים הקבורים בבית הקברות סמבוסקי, ביוזמת ובחסות ראשית ירושלים.

בית הקברות סמבוסקי נמצא על מדרון תלול בצידו הדרום-מזרחי של הר ציון ומשקיף על החיבור בין גיא בן הינום ונחל הקידרון. במשך מאות שנים עניי ירושלים, אילו שלא יכלו לממן לעצמם מצבה מכובדת, לוויה וחלקה ראויה בבית הקברות בהר הזיתים, נקברו בבית הקברות הזה. לחלקם אף לא הייתה מצבה מסודרת, ובמקום מצבה נשתל חצב לסימון מקום קבורתם.

24.12.2015

ביום שלישי, טרם חג המולד נפגשנו כעשרה מתנדבי "חלון להר ציון" בשעת ערב לא מאוחרת בכנסיית הדורמיציון. על פי רוב אנחנו רואים את הכנסייה כשהיא גדושה ועמוסה במבקרים, אולם הפעם, האב רלף, מנהל המנזר, והאח איגנציוס, המזכיר שלו, פתחו את שער הברזל המוביל לכנסייה אחרי רדת החשכה במיוחד עבורנו.

הייתה זו פגישת הכנה לקראת ערב חג המולד שחל ביום חמישי באותו השבוע. מידי שנה גודשים את הכנסייה עשרות מבקרים ישראלים המתעניינים בנצרות ורוצים גם "לתפוס קצת אווירה של חו"ל". השנה יצרנו שיתוף פעולה חדש בין מתנדבי חלון להר ציון לנזירי הדורמיציון כדי לסייע לנזירים לנהל ולנתב את הקהל הרב המגיע לכנסייה מידי שנה.

אחרי תדרוך, חלוקת תפקידים והרבה שאלות מצידינו ותשובות של הנזירים הלכנו איש איש לביתו, ונפגשנו שוב, באווירה חגיגית ביום חמישי בלילה.

התכנסנו שוב ליד הדורמיציון בליל חג המולד. השעה הייתה מאוחרת אולם אווירת החג השכיחה מכולנו את העייפות. האח איגנציוס הכניס אותנו דרך שער אחורי, הרחק מהקהל שכבר התאסף ליד הדלת.

לראשונה בחיים שלנו פתחנו אנחנו את דלתות הכנסייה לקהל המבקרים.

עץ חג המולד וסצנת הלידה של ישו ניצבו משני צידי אזור המקהלה בו נערך הטקס. לאט לאט הקהל התחיל למלא את הכנסייה, ואנחנו ניסינו לעזור ולהסביר מעט למתעניינים הישראלים על מהלך הטקס.

טקס חצות הלילה בחג המולד בדורמיציון הוא למעשה לא מיסה. את המיסה מקיימים הנזירים יחד עם אורחיהם מגרמניה בשעה מוקדמת יותר. כיוון שהנזירים שמו לב שיש התעניינות רבה של ישראלים בטקס שהם מקיימים בחצות הם החליטו להתאים את הטקס לקהל הישראלי – לקיים את המיסה בשעה מוקדמת יותר, ובחצות לקיים טקס שיכלול מזמורים וקטעי קריאה באנגלית בעיקר, המוכרים ונגישים יותר לקהל הישראלי. מידי שנה הטקס משתנה מעט וחוברות עם מהלך הטקס, השירים וקטעי הקריאה מחולקות בכניסה לכנסייה.

בשעה חצות בדיוק צלצלו פעמוני כנסיית הדורמיציון ושיירה של נזירים, תלמידי הסמינר התיאולוגי בית יוסף, ואורחים נוספים מגרמניה נכנסה לכנסייה מכיוון המנזר.

הטקס נפתח בנגינת עוגב ואחריה קריאה בעברית, מתוך ספר בראשית.

נועה ישראלי ומירב הורוביץ

יצאנו לשיטוט בין הערביים לעבר הגן היווני מאחורי קבר דוד וחדר הסעודה האחרונה.

כיבד את פנינו יהודי מבוגר שנראה נרגש מכך שיש יהודים שנמצאים בהר ציון הוא שאל אותנו אם אנחנו לא מפחדות להלך בהר ציון?

בהמשך הדרך ראינו מדורה וסביבה חבורה של ילדים שמחים וצוהלים. מסתבר שהם חוגגים יומולדת שש או שבע לבת קטנה. אחת הנשים המבוגרות סיפרה לנו שזהו מקום מיוחד עבורה כיוון שהיא עצמה גדלה כילדה בהר ציון, בישיבת התפוצות, ולכן כולם "מרגישים בבית". 

המשכנו לעבר חדר הסעודה האחרונה. באחד השבועות האחרונים התקיים שם טקס גדול שיצר חיכוכים ואי הבנות עם השומר בכניסה. הפעם התקיים שם טקס קטן יותר אך עושה רושם שלא פחות משמעותי. במהלך הטקס חולקו יין ולחם למשתתפים.

בהמשך התקיימה שם תפילה נוספת של צליינים מברזיל, שהתלבשו באופן מיוחד לקראת המעמד של ביקור בחדר הסעודה האחרונה.

קבוצות אחרות מתמודדות בדרכים יצירתיות עם האיסור לקיום תפילה בציבור בחדר הסעודה האחרונה ומוצאות להן מקומות לתפילה ולחיבור במקומות אחרים – על גג המתחם או ברחבה שלמטה.