“סובו ציון והקיפוה” – סיור עם הארכיאולוג ד”ר רפי לואיס סביב חומת העיר העתיקה וחפירות הר ציון

“סובו ציון והקיפוה” – סיור עם הארכיאולוג ד”ר רפי לואיס סביב חומת העיר העתיקה וחפירות הר ציון 2017-03-19T11:37:55+00:00

שלבי בניה שונים בחומה:

מיד לאחר 1967 החל מפעל חפירות אדיר בעיר העתיקה: נחמן אביגד חפר ברובע היהודי, בנימין מזר למרגלות הכותל המערבי ומגן ברושי חפר לאורך החומות. מילוי העפר הגיעה עד לגובה חרכי הירי פחות או יותר ועד לא מזמן קו הצמחייה סימן את גובה מילוי העפר. החפירה של מגן ברושי היתה מאוד גסה ולא מאוד מתודולוגית. המילוי שימש למילוי גן סאקר, והקבלן עשה עסקה טובה – הוא קיבל גם את העפר למילוי וגם את האוצרות הארכיאולוגיים שלא סוננו ממנו. באותה תקופה שוק העתיקות הוצף במטבעות מהעפר שלא סונן מהחפירות בעיר העתיקה.

צילום: ניר אורטל

מעל סלע האם רואים שרידי מגדל חשמונאי, ומגדלים מימי הביניים. יש המשכיות בקו החומה שנגזרת מן הטופוגרפיה של העיר (הארכיאולוג עמית ראם מציע, בעקבות חפירתו בקישלה, שגם החומה הרחבה מימי חזקיהו עברה באותו תוואי).

תעלת ניקוז:

המצודה, כיום מגדל דוד, בנויה על הנקודה הגבוהה שבגבעה. בתקופת הורדוס מן העבר השני של החומה עמד ארמון הורדוס, אחד המונומנטים המרשימים והגדולים ביותר בעיר. ד”ר רפי לואיס ופרופ’ שמעון גיבסון מזהים את התעלה הזאת כ”בית צוא” המתואר בכתבי יוספוס פלביוס

לפרשנות נוספת באתר רשות העתיקות

בחפירות נמצא באזור הזה הרבה מאוד ביוב אך כיוון שהחפירה הייתה גסה ולא עמדו לרשות החוקרים כלים טכנולוגיים מתקדמים לא נלקחו דגימות של הקרקע. אילו היו דגימות כאילו היום היינו יכולים ללמוד מהם הרבה על החיים באותה התקופה. התעלה היא אחד השרידים היחידים הידועים כיום מארמון הורדוס.

צילום: ניר אורטל

קברי בית ראשון:

הקברים נמצאיו חתומים וריקים לחלוטין. זוהי דוגמא לפינוי של קברים כתוצאה מהרחבת העיר בימי בית שני מחשש לטומאה. במהלך שנות השבעים כאשר נבנה הכביש נחסמו מערות קבורה מימי בית שני שייתכן שקברי בית ראשון פונו אליהן.

 

מגדל בעל שלבי בניה ארכיאולוגיים שונים:

הסיתות בבסיס המגדל מזכיר מאוד אבני גזית חשמונאיות, אולם מבחינת הממצא החומרי הנוסף קשה לתארך את זה לתקופה החשמונאית.

בקריאה קרובה של הטקסט של יוספוס פלביוס ניתן להבין שהמגדלים בארמון הורדוס עמדו בקו ישר לאורך החומה המערבית. על סמך זה, ועל סמך הסיתות היפה והמעודן בבסיס המגדל לואיס וגיבסון מזהים את שרידי המגדל כמגדל מרים – היפה והאלגנטי במגדלי ארמון הורדוס.

מעל שרידי המגדל נמצאים שרידי מגדל מתקופת ימי הביניים ומעליו המגדל בחומה העות’מאנית.

צילום: יוסי יינן

סוללת עפר “סוללת טדי”:

טדי קולק ביקש להשאיר תלולית עפר שתסמן את הגובה המקורי של האדמה שכיסתה את החומות לפני החפירה, כדי שהציבור יוכל להבין כמה עמוק ירדו החופרים.

החלק הזה נשאר כיוון שבמקור באמת היתה במקום סוללה. על פי הריכוז הגבוה של רעפי לגיון שנמצאו ממנה ניתן לשער שסוללה זו הובילה למחנה הליגיון העשירי הרומי שחנה שם אחרי חורבן בית המקדש השני.

בעפר התלולית מסתתר מידע עשיר, וניתן ללמוד ממנה על הסטרטיגרפיה של חומות העיר, אם וכאשר תיחפר.

 

השער הנעלם:

צילום: ניר אורטל

הממצא הקדום ביותר שמצא מגן ברושי בשטח החפירה הזה הוא מבנה תעשייתי המתוארך למאה השמינית לפנה”ס ובו טיח בצורת זיג-זג. מתקן תעשייתי מחוץ לחומות עם טיח בצורה זו מעיד על כך שככל הנראה זהו מתקן בורסקאים. תהליך עיבוד העורות דרש שימוש בשתן של בהמות ו/או של בני אדם ומפעלים מסוג זה היו מסריחים ביותר, על כן הם מוקמו מחוץ לחומות העיר.

גם בתקופות מאוחרות יותר האיזור ככל הנראה ממשיך לשמש כאיזור תעשייה. נמצאיו שקעים של קורת בית בד, המאוחרים למי בית שני.

החוקרים מסיקים שבית הבד מאוחר לימי בית שני מכיוון שמימי בית שני נמצא קיר ענק שהתחבר לגרם מדרגות מונומנטלי. המדרגות הובילו לשער פנימי ואשר היווה כניסה פרטית לארמון הורדוס. ניתן לראות עד היום את מפתן השער.

גיבסון מזהה את השער הזה כשער האיסיים. (מלחמת היהודים ה’, ד, ב’)

השער הזה הוא כניסה פרטית לארמון הורדוס והוא מבוצר מאוד. כדי להגן על הכניסה נבנה מעליה קיר נוסף, כך שנוצר שטח פתוח בין שתי חומות – שטח “סטרילי” הנשלט בתצפית ובאש.

ארמון הורדוס הפך להיות ארמון הנציבים עד מרד החורבן. לאחר מכן, לתפיסתו של לואיס זהו מקום מושבו של הלגיון העשירי.

צילום: ניר אורטל

בתקופת הנציבים בזמן קונפליקט שהתרחש בקיסריה הנציב הזמין לארמונו את נכבדי היהודים.

כביכול, הוא עשה זאת על מנת להרגיע את הרוחות, אך התוצאה היתה הפוכה. הוא בנה במה מחוץ לארמון והזמין את האנשים אליו לשימוע. בסופו של דבר כל נכבדי היהודים נטבחו וחלקם נצלבו. יש היגיון בכך שהאירוע הזה התרחש במקום זה, בין שתי החומות. זהו מקום מוגן, קרוב לעיר אך מחוצה לה. שטח סטרילי מבחינה בטחונית.

יש עוד משפט מפורסם שהתרחש בארמונו של הנציב – כמסופר בברית החדשה. במעלה השטח שבין שתי החומות ישנה במת סלע קטנה שיכולה לשמש כמושב כס. יכול להיות ששם ישב נציב, פונטיוס פילאטוס או כל אחר אחר, וניהל משפט פומבי.

ההתחקות אחר ימיו האחרונים של ישו בירושלים היא מלכודת מדעית. ראשית, יש את שאלת ישו ההיסטורי, ושנית, האם ניתן בכלל לשייך ארכיאולוגיה של מאורעות של אדם אחד במשך שבוע אחד בירושלים? למרות זאת, ומבלי לזלזל ברגשות ובמסורות דתיות של הויה דולורוזה (שמהלכה שונה בתקופות שונות) המקום הזה בפוטנציאל יכול להיות מקום משפטו של ישו.

המקום הזה הגיוני מסיבה נוספת, מרגע שישו הורשע לא היה צורך להעביר אותו דרך ארוכה בתוך העיר עד למקום הצליבה וליצור תסיסה נוספת. במקום זה אפשר היה להעביר אותו כברת דרך בתוך הארמון, לכיוון מקום הצליבה.

המגדל הדרום מערבי:

במאה ה13, התקופה האיובית, יורשי צלאח א דין מבצרים את העיר מחדש. אל מאלכ אל מועט’ם עיסא ביצר את ירושלים כפי שלא בוצרה מימיה. הבניה האיובית עושה הרבה שימוש משני באבנים מתקופות קודמות. על חלק מהאבנים נראה סירוק עדין מאוד, כנראה מהתקופה הצלבנית. המגדל אדיר המימדים הוא כנראה חלק משרשרת מגדלים שביצרו את העיר.

כתוצאה מהסכמים שאחריו של מועט’ם עיסא, אל כאמל מוחמד עשה הסכם עם הצלבנים הוחלט לתת לממלכה הצלבנית את ירושלים בשנת 1220.  מועט’ם עיסא לא רוצה לתת להם עיר מבוצרת בצורה טובה כל כך ועל כן הרס את החומות שהוא עצמו בנה. ההרס בוצע במספר שלבים, האחרון שבהם בשנת 1227.

 

נקודת ניסיון הפרצה בחומה ב 1948:

ננסה להבין למה החומה העות’מאנית עוברת דווקא כאן. קודם הטופוגרפיה היתה ברורה אולם כאן לכאורה אין הכרח שהחומה תעבור דווקא בתוואי זה. 

לכל אחד מהמגדלים העות’מאניים על הר ציון יש יסודות איובים ואולי פאטימים שכנראה ביניהם היה חפיר.

לומדים על כך מן המקורות הצלבניים:

הכוח הצלבני בבואו לתקוף את ירושלים מידי הפאטימים נחלק לשניים: אחד תקף באיזור הצפוני של החומה והשני, כוח צרפתי בפיקודו של ריימונד מסנג’יל התקיף מהר ציון לכיוון העיר בשטח הזה. ספינות גנואזיות שהגיעו ליפו שימשו בתור חומר גלם לבניית מגדלי מצור. ההתקפה הצלבנית נתקלה ככל הנראה בחפיר פאטימישאותו הם לא ממש ידעו איך לעבור. ריימונד מסנג’יל הציע דינר זהב על כל שלוש אבנים שמישהו יכניס לתוך החפיר. כך בעזרת לא מעט דינרי זהב הם מצלחים למלא את החפיר. בתוך העיר חיכה להם כוח רב של מוסלמים ויהודים.

במסגרת חפירות ברושי נעשו כאן חפירות במשך חודש. נפתחו מספר בורות ובהם התגלה שכל שכבות האדמה נטו לכיוון החומה בשיפוע יורד (צפונה) וכולם מאוחרים לתקופה הצלבנית. כלומר, כנראה לפני התקופה הצלבנית היה כאן שקע עמוק שבמרכזו היום עומד הקיר העות’מאני.  העות’מאנים ככל הנראה השתמשו בתעלת החפיר הפאטימית כתעלת היסוד לבניית קיר החומה העות’מאנית. בתוך הגן הארמני, מעברה השני של החומה נמצא שקע קרקע דומה, מה שמחזק את סברת החוקרים. כלומר החומה שקדמה לצלבנים עברה באזור הכביש הצמוד לחומה מבפנים.

צילום: ניר אורטל

 

חומת העיר העתיקה, סמוך לחפירות אוניברסיטת צפון קרוליינה:

ב1975 תוכנן להפתח שער חדש בחומת העיר כדי לפתור בעיות של תנועה וחניה. הרעיון היה להקים חניון תת קרקעי גדול מתחת לרובע היהודי – רעיון שעדיין קיים בתכנון. העירייה שלחה דחפור גדול שהקים הרבה הרס. הוא פרץ מתחם בנדקטיני שעמד בסמוך לחומה בסופו של דבר נתקע ביסודות מגדל איובי שאותו לא הצליח לעבור, ובמפולת אבנים אדירה שאת חלקה עוד ניתן לראות. נעשו שני נסיונות של הדחפור לעבור את המכשול ובסוף הרימו ידיים. אז הבינו שיש שרידים ארכיאולוגיים חשובים: ראו אבנים עם סיתות שוליים ומיד חשבו שזה של הורדוס – ולכן הזמינו את חוקר מפעלי הורדוס, אהוד נצר שהתחיל לחפור במקום. נצר הבין שהמגדל הוא ימי ביניימי וזה לא כל כך עניין אותו, לכן מגן ברושי החליף אותו. ברושי מצא במקום כתובת ענקית: 2.72 מ’, בת שלושה חלקים, מהתקופה האיובית, חלקים ממנה עדיין צבועים באדום. הכתובת עמדה בשטח עד 1982. בשלב כלשהו חלק אחד נדחף יחד עם ערמת אבנים לכיוון דרום. הכתובת נשכחה ב”מגרש הגרוטאות”: חצר מוזיאון רוקפלר וגיבסון ולואיס מצאו שם שני חלקים מתוך הכתובת. החלק השלישי עדיין חסר, ומקווים אולי למצוא אותו מחדש בחפירות.

צילום: ניר אורטל

חפירת אוניברסיטת צפון קרוליינה:

החפירה התחילה באוגוסט שנת 2000. אחרי האינתיפדה במשך 7 שנים לא נגעו בשטח אך בתשע השנים האחרונות המקום נחפר מידי שנה. החפירה הזאת היא חפירה מדעית בלבד ולא חלק מפרוייקטים של פיתוח מטעם העירייה או רשות הטבע והגנים. החופרים חופרים כאן תל ארכיאולוגי בתוך העיר אשר בו יש ייצוג כמעט לכל תקופות ההתישבות בעיר – מימי חזקיהו ועד ימינו.

מגן ברושי עשה בשטח מספר ריבועי חפירה עמוקים עוד בשנות השבעים. החופרים של אונ’ צפון קרוליינה התחילו לחפור בתוך החפירה של ברושי.

לפני מספר שנים שמו לב לכך שיש שכבות נטויות שפונות בשיפוע יורד צפונה, לכיוון החומה. זוהי עדות נוספת לחפיר הפאטימי שהיה כאן. הפאטימים פירקו את הקירות הביזנטיים ואת קירות בית שני כדי לבנות חפיר במקום.

החפירה מציגה תמונה ארכיאולוגית מסובכת. יש בניה על גבי בנייה או קירות שממשיכים להיות בשימוש מאוד שנים, לצד שכבות שחודרות זו לתוך זו.

החפירה כאן מאוד עדינה ומדוקדקת.

בכניסה לחפירה ניתן לראות אבן סף שנמצאת לא במקומה. היא נאספה מתוך ערימת האבנים שהעירייה דחפה בעבודות העפר ב82. אבן זו עמדה לצד מגדל השער הדרומי. נחמן אביגד, שחפר בתוך הרובע היהודי חשב שמדובר בסתם מגדל, אחד משורת המגדלים הפאטימים ,אולם ברושי מצא כתובת ואבן סף וטען שזהו מגדל שער. האבן ניצבת ממש על קו הקרדו, בקצה הדרומי – כך שזה הגיוני שיהיה כאן שער לעיר. ברושי ניסה למצוא את המשכו של הקרדו ואף חשב שמצא אותו אולם בחפירה מאוחרת התברר שזוהי רצפת מבנה ולא רחוב.

ממצאים מימי בית שני:

בחפירה נמצאו מילויים עם חומר מימי בית שני – שהובאו בתקופה הביזנטית שמטרתם לפלס ואדי קטן. המילויים חתמו בתים מימי בית שני ואילו השתמרו לגובה של שתי קומות.

בחפירה נמצא בית עם חדר אמבטיה עם קמרון שלם שחולק קיר עם מקווה טהרה. בחדר ליד נמצאה סדרת טאבונים. כלומר, מדובר בבית מידות עם איזור תעשייה קטנטן במרתף שלו.

בחפירה נמצאו כמה קומפלקסים של מגורים מאוד עשירים שכוללים איזורי בישול ורחצה.

בנוסף נמצאו 14 קונכיות של חלזונות ארגמון קהה קוצים ששימשו לצביעת פתיל התכלת. בנוסף נמצאו הרבה מאוד כלי אבן מעוטרים.

 

בית מגורים גדול מהתקופה הפאטימית והעבאסית:  

בחפירה נמצא בית מגורים גדול מהתקופה הפאטימית והעבאסית. בעונה הקרוב החופרים מתכננים לחפור ולהגיע לרצפת המבנה. בשטח תעלה חצובה שכנראה הורידה מים לבור מגג מבנה ביזנטי. מתחתיה בית עם שני חדרים חתומים ותמימים שעדיין ממתינים לחופרים.

תקופה איובית:

מפלס האדמה מהתקופה האיובית כנראה קשור לשער האיובי מהמאה ה13. הקרקע במפלס זה מאוד נוקשה ונמצא בתוכה ריכוז גבוה של ביצי תרנגולות ועצמות דגים. מעליה נמצאה המפולת מאבני המגדל שנפל. ביצי התרנגולות ועצמות הדגים הם כנראה עדות לכך שהיה כאן שוק פתוח לפני השער שיתכן שהתמחה במכירת דגים וביצים. נמצאו כאן גם עצמות ראש של דגים, משמע שנמכרו כאן גם דגים טריים! (לדגים משומרים ומיובשים מורידים את הראש).

שכבת חורבן צלבנית:

שכבת אפר נמצאה בתוך החפיר, והמטבע המאוחר ביותר שנמצא בה הוא של בלדווין השלישי מלך ירושלים. בנוסף נמצאו גרעיני זיתים, דגנים וקטניות שמלמדים הרבה על התזונה של אותה תקופה. במקרים של שריפה חזקה נוצרת הווצרות סיד שמשמרת חומר אורגני בצורה טובה. נמצא אפילו ראש חץ עם חתיכת עץ עליו. ניתן ללמוד מכך גם על האקולוגיה של ירושלים באותה תקופה, מה אנשים אכלו, מה גידלו וכולי.

מעל שכבת האפר נמצאה שכבה מלאה בעצמות חזיר.

ממתי שכבת החורבן? השכבה כנראה לא קשורה לכיבוש צלאח א דין אלא לקונפליקט פנים צלבני שהתרחש במאה ה 12, בין מליסנדה ובנה בלדווין השלישי.

ב1153 לאחר שכבש את אשקלון בלדווין השלישי רוצה להסדיר כמה עניינים עם אימא שלו, מליסנדה. מליסנדה היתה אחת הנשים החזקות ביותר באיזור. היא ירשה את הממלכה לאחר שבעלה נהרג בתאונת ציד (אולי תאונה יזומה, על ידה…)  והיתה השליטה בפועל במשך שלושים שנה. בלדווין בנה של מליסנדה גם הוא אהב לצוד, בעיקר מוסלמים. כאשר היה בן 20 הוא דרש את השלטון בירושלים לעצמו. אמא שלו לא ממש הסכימה. לכן, הוא עלה להר ציון והתקיף את אמו שהתבצרה במצודה. לאחר שבוע לחימה שכלל גם משא ומתן מליסנדה הסכימה להיות המלכה של איזור יהודה ושומרון בלבד, אך בפועל היא היתה גם מלכת ירושלים. שכבת האפר היא ככל הנראה עדות לאותו קונפליקט בין מליסנדה לבנה.

צילום: ניר אורטל

קצת על החפירה:

החפירה משלבת חופרים מתנדבים מכל העולם, בני דתות שונות. החפירה היא מדעית בלבד ומידי שנה נמצאים בה ממצאים מרתקים.